המידות לחקר ההלכה, חלק א, ט; במקום העצם ל״זHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method IX 37
א׳ועיין בס' "אור שמח" בפ"ד מהל' נזקי ממון, שמקשה על קושית הגמ' בב"ק (מ' ע"ב) "ונימא ליה אי תם הוה מודינא ומפטרינא?" ומקשה למה באמת תועיל הודאתו של שומר להיות פטור מטעם מודה בקנס, כיון דתם אינו משתלם אלא מגופו, א"כ עצם החיוב לא על השומר הוא אלא על הבעלים והשומר צריך לשלם רק מצד ההפסד שגרם לבעלים, וא"כ השומר לאו בע"ד דהניזק הוא, וגם כן הלא מה שהוא משלם לא מצד קנס הוא משלם אלא זה כבר דין ממון מצד הפסד השור להבעלים?848בספר הזכרון אבן ציון בשיעורי הגאון ר' ברוך בער ליבוביץ הוכיח מכאן דחיובא דשומר הוא מצד דהוי בעלים לענין נזיקין, ראה חידושי ר' חיים הלוי הל' נזקי ממון פ"ד הי"א הובאו לעיל אות כ, עיי"ש מה שכתב הגאון המחבר בענין ומה שצויין. וראה שם פ"ד ה"ד מה שתירץ הגר"ח על קושיה זו הו"ד לקמיה בהערה. ועיין כתבי הגר"ח סי' רלא.
1
ב׳אכן לפי הצד השני בההגדרה של המגופו בתם ניחא, דלפ"ז אמנם עצם החיוב יועמד באופן ישר על השומר, ואע"פ שהתשלום הוא מהשור של הבעלים, הנהו זה רק אופן של תשלומים, כיון דכל הדין של מגופו הוא רק אופן של תשלומים כנ"ל, וכשם שאומר התומים דלא שייך לבוא מצד מודה בקנס פטור במקום שכל ההודאה הוא רק על ה"מגופו" ולא על עצם החיוב, כך גם להיפך יש לבוא מודה בקנס פטור כשההודאה הוא על עצם החיוב שהוא קנס, אע"פ שאופן התשלומים הוא בשורו של חברו, שע"י כך גורם לו הפסד ממון849נראה כוונתו למה שכתב בחידושי הגר"ח הלוי נזקי ממון וז"ל, ואשר יראה מוכרח בזה, דבאמת על עיקר נפילת השור ליד הניזק לא שייך כלל למיחייביה לשומר מדין שמירת גופו, כיון דהניזק גובהו בחובו של הבעלים, ומה שהבעלים פורעים בו חובם אינו שייך לדין היזק שמתחייב עבורו השומר, ואם באנו לדון דין חיוב שומרין על זה גופיה שבפשיעתו וגרמתו הבעלים מתחייבים בחיוב זה, לא שייך כלל דין שמירה על זה, דלא מצינו דין שמירה רק על גוף הממון עצמו, ולא על גרם חיובא, והא דקאמר הגמ' סוף סוף את לאו תורא בעית שלומי לדידי, דמבואר בזה דהשומר מתחייב לשלם לבעלים דמי השור, הוא משום דבאמת כיון דהשומרין נכנסו תחת הבעלים א"כ החיוב שייך להשומר, וגם בשור תם דחיובו מגופו ג"כ חייל חיובא על השומר לשלם מגוף השור, ואף דהשור הוא של בעלים, מ"מ כיון שמסרו לשומר שהשומר יכנס תחתיו בחובת הנזקין, על כן שפיר חייל במסירתו הך דינא שהניזק יפרע מגופו של שור בשביל חיובו של השומר, אשר ע"כ שפיר הוי דינא דהשומר צריך לשלם דמי השור לניזק, דכיון דבחובו הוא שנפרע השור לניזק, וא"כ הא נמצא דמכחו הוא שנפל השור ליד ניזק, על כן שפיר הוי זאת בכלל שמירת גופו שמתחייב מטעם שומר, כיון דעיקר הפסדו של שור בא על ידו. אשר לפי זה מבוארת היטב פרכת הגמ' דאי תם הוה מודינא ומיפטרינא, ולא איכפת לן מה שהקשינו דהא אכתי חייב דמי שור לבעליו משום דהודאתו לא מועלת למיפטר בעלים, והבעלים הם עדיין בחיובם, וא"כ הרי אפסדיה להשור מיד בעלים, דחייב על זה משום שמירת גופו, ולפי המבואר הרי ניחא, דנהי דהבעלים בחיובם, אבל הא מיהא דהודאתו מהניא לגבי עצמו שיופקע מיניה חובת הנזקין, וגביית הניזק היא רק מחמת חיובא דבעלים בלבד, ולא מחמת חיובא דשומר, וא"כ שוב הדר דינא דאין השומר מתחייב בתשלומיו לבעלים, וליכא בזה חיוב תשלומין דשמירת גופו, וכמו שנתבאר דעל גרמתו בפשיעתו שתחול חובת תשלומין על הבעלים לית בזה חיוב שומרין, וממילא דבהודאתו נפטר משניהם מהניזק ומהבעלים, וזהו דפריך הגמ' אי תם הוה מודינא ומיפטרינא, כיון דבהודאתו נפטר לגמרי. עיי"ש מה שביאר לפי זה. עכ"ל הגר"ח..
2