המידות לחקר ההלכה, חלק א, ט; במקום העצם ה׳HaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method IX 5
א׳אלא שקשה לכאורה על הכלל הזה מהא דב"ק (ק"י ע"א) "ת"ר, מנין לכהן שבא ומקריב קרבנותיו בכל עת שירצה (?) ת"ל, ובא בכל אות נפשו - וכו' - ואם היה זקן או חולה נותנה לכל כהן שירצה ועבודתה ועורה לאנשי משמר, האי זקן ה"ד, אי דמצי עביד עבודה עבודתה ועורה נמי תהוי דידיה, ואי דלא מצי עביד עבודה, שליח היכי מצי משוי?"787ועיין שו"ת מהר"י ברונא סי' קעח במי שקנה זכות גלילה וחלה שאינו יכול להעביר את זכותו לאחר דכיון דאיהו לא מצי עביד שליח נמי לא מצי למעבד, מכח הגמ' ב"ק הנ"ל. ועיי"ש שהקשה מהך דקידושין שחילקה הגמ' בין ישראל דלא שייכי בקרבנות כלל משא"כ עבד דמצי לקבל גט חבירו, ותירץ המהר"י ברונא שהדבר תלוי אם יש לו יכול שכשמביאין לו את הס"ת יוכל לגלול מקרי מצי עביד, משא"כ אם הוא חולה כל כך מקרי לא מצי עביד, הרי שהבין המהר"י ברונא שהכל תלוי במציאות בפועל ולא במציאות בכח. ועיי"ש שגם אם עזב את העיר כיון שיכול לבוא על ידי שם וקפיצת הדרך ופסקינן דאין תחומין למעלה מעשרה מקרי מצי עביד (אמנם מה שיכול לעשות גלילה בעיר אחרת זה לא מקרי מצי עביד). והנה מתחדש בדבריו גם שלא כהפרמ"ג והגר"ח ברלין דאיסורא דרביא עליה מקרי לא מצי עביד, ומאידך מבואר לכאורה שאפילו שסוף סוף הוא אינו יודע לעשות קפיצת הדרך בשם, אבל כיון שבידו ללמוד מקרי מצי עביד, ומבואר גם שאין זה חסרון במעשה השליחות (וכדברי הגרש"ר דלעיל) אלא חסרון במינוי, דאל"כ מה מהני מה דיכל ללמוד, סוף סוף בשעה שהשליח עושה גלילה הוא אינו יכול לבוא לכאן כיון שלא למד. ויעו"ש עוד שקודם שיצא מהעיר פשיטא שיכול לעשות שליח דמיגו גאי בעי לא יצא מהעיר וחזי ליה לגופיה שליח נמי מצי משוי. ואפשר ליישב דברי המהר"י ברונא על פי מה שמבאר הגאון המחבר להלן לחלק בין שליחות על המעשה לבין שליחות על החלות, דבשליחות על המעשה בעינן למצי עביד בפועל ועיי"ש בהערות.
ובעיקר הדין באם הוא אינו יכול לילך אם מקרי מצי עביד, ראה כריתי ופליתי סי' סא סק"ה שכתב שאי אפשר לבני חו"ל לעשות שליח לקיום מצוות התלויות בארץ מטעם דכל מלתא דאיהו לא מצי עביד, ופירש כן גם דברי התוס' בנזיר (אע"פ שפשטות דברי התוס' בלא מצי עביד אינו מצד ריחוק הדרך אלא מצד דעדיין ליכא עיסה, ואמנם יכל הפליתי להקשות דלא יהני שליחות כיון שעדיין ליכא צאן וליכא גיזה המחוייבת), ועיין מה שכתב בזה הבינת אדם שער משפטי ארץ פ"ח ע"פ דברי השטמ"ק נזיר שם. ועיין בבית מאיר הנ"ל שפשיטא ליה שאין ריחוק הדרך גורם דיהיה מקרי לא מצי עביד. וע"ע תוס' ישנים עירובין יג, א, רא"ש קידושין פ"ד סי' טז (אם גוסס יכול לעשות שליח לגרש), מחנ"א על הרמב"ם גירושין פ"ג, שו"ת מהר"י אסאד אה"ע סי' קעב, חקרי לב אה"ע סו"ס מו. הרי דאף בחסרון במציאות שחסר לו רק הבפועל, היכולת הגופנית, נמי הוי בכלל של "כל מלתא דאיהו לא מצי עביד"?788יש מהאחרונים שפירשו דזה אינו מלתא דהכלל כל מלתא דאיהו לא מצי עביד, אלא הוא זכות באכילת הקרבן שכל שאין לו כח אכילה אינו יכול למסור את זכות אכילתו לאחר, ראה: נובי"ת אה"ע סי' סט (עיי"ש שיישב מה שהקשו לו לשיטתו [דורש לציון סי' יג] דהכלל הזה נאמר רק בשליח ולא במשלח), בית אפרים חו"מ סי' סז (מכח קושיה זו), העמק שאלה ח"א שאילתא יז סק"ב, קרן אורה נזיר שם, קו"ש ח"ב סי' מד, קובץ הערות סי' עב אות ב (עיי"ש שהקשה דלא שייך לומר שהוא ענין שליחות שעל מצות אכילה ליכא שליחות, וראה גם מהר"ץ חיות ב"ק שם), זכרון שמואל סוף סימן עז. ועיין אורח מישור בנזיר מה שיישב. ואמנם כבר עמד על זה המחנ"א (פ"ו מגירושין הנ"ל) והקשה לפ"ז איך מגוייד או חולה יכול לעשות שליח בגט?789בשו"ת ארץ צבי (תאומים) סי' יב יישב באופן אחר דודאי גדר הדברים דכל מלתא דאיהו לא מצי עביד היינו שאם לא נתחדש תורת מעשה לגביו היאך יכול הוא לעשות שליח, והחילוק הוא בין אם יש בכוחו לעשות את המעשה לבין כשהחסרון הוא רק חסרון צדדי (עיי"ש שכתב שבכל אופן בו היה לו באיזה זמן כח זה והשתא אין לו (כמו מגוייד), או שיש לו כח כלפי אדם אחר ורק כלפי אדם אחר אין לו (כמו עבדו של פלוני שלגבי אדונו אין לו יד) ראיה היא שנתנה לו התורה כח שליחות. (והנה גם הוא יצטרך להודות לחילוקים שנאמרו לעיל דצריך כח מעשה במסויים וכמו בקידושין של אשת איש שאף שנתנה לו התורה כח קידושין אך לא באשה זו). מה שאין כן לענין כהן שאינו מאנשי משמר בזה לא מצינו כלל כח שליחות, דנהי דבכהן המקריב נתחדש בהקרא שיכול להפקיע את זכות אנשי משמר מהכתוב דאיש המקריב את קדשיו לו יהיו, אך לא נתחדש שכהן שאינו מאנשי משמר שאינו רוצה להקריב שיוכל ליתן לכהן אחר שלא מאנשי משמר (אלא שאינו מובן לפי זה אמאי הוא תלוי בלא מצי עביד בפועל דאפילו מצי עביד אין לו זכות להפקיע את אנשי משמר מזכותם, ויעו"ש שנראה מדבריו דבמצי עביד פקע זכות אנשי משמר ונתנה לו ושוב ממילא יכול לעשות שליח, משא"כ בלא מצי עביד בפועל לא נפקע זכות אנשי משמר ושוב אינו יכול למשוי שליח.
ובעיקר הדין באם הוא אינו יכול לילך אם מקרי מצי עביד, ראה כריתי ופליתי סי' סא סק"ה שכתב שאי אפשר לבני חו"ל לעשות שליח לקיום מצוות התלויות בארץ מטעם דכל מלתא דאיהו לא מצי עביד, ופירש כן גם דברי התוס' בנזיר (אע"פ שפשטות דברי התוס' בלא מצי עביד אינו מצד ריחוק הדרך אלא מצד דעדיין ליכא עיסה, ואמנם יכל הפליתי להקשות דלא יהני שליחות כיון שעדיין ליכא צאן וליכא גיזה המחוייבת), ועיין מה שכתב בזה הבינת אדם שער משפטי ארץ פ"ח ע"פ דברי השטמ"ק נזיר שם. ועיין בבית מאיר הנ"ל שפשיטא ליה שאין ריחוק הדרך גורם דיהיה מקרי לא מצי עביד. וע"ע תוס' ישנים עירובין יג, א, רא"ש קידושין פ"ד סי' טז (אם גוסס יכול לעשות שליח לגרש), מחנ"א על הרמב"ם גירושין פ"ג, שו"ת מהר"י אסאד אה"ע סי' קעב, חקרי לב אה"ע סו"ס מו. הרי דאף בחסרון במציאות שחסר לו רק הבפועל, היכולת הגופנית, נמי הוי בכלל של "כל מלתא דאיהו לא מצי עביד"?788יש מהאחרונים שפירשו דזה אינו מלתא דהכלל כל מלתא דאיהו לא מצי עביד, אלא הוא זכות באכילת הקרבן שכל שאין לו כח אכילה אינו יכול למסור את זכות אכילתו לאחר, ראה: נובי"ת אה"ע סי' סט (עיי"ש שיישב מה שהקשו לו לשיטתו [דורש לציון סי' יג] דהכלל הזה נאמר רק בשליח ולא במשלח), בית אפרים חו"מ סי' סז (מכח קושיה זו), העמק שאלה ח"א שאילתא יז סק"ב, קרן אורה נזיר שם, קו"ש ח"ב סי' מד, קובץ הערות סי' עב אות ב (עיי"ש שהקשה דלא שייך לומר שהוא ענין שליחות שעל מצות אכילה ליכא שליחות, וראה גם מהר"ץ חיות ב"ק שם), זכרון שמואל סוף סימן עז. ועיין אורח מישור בנזיר מה שיישב. ואמנם כבר עמד על זה המחנ"א (פ"ו מגירושין הנ"ל) והקשה לפ"ז איך מגוייד או חולה יכול לעשות שליח בגט?789בשו"ת ארץ צבי (תאומים) סי' יב יישב באופן אחר דודאי גדר הדברים דכל מלתא דאיהו לא מצי עביד היינו שאם לא נתחדש תורת מעשה לגביו היאך יכול הוא לעשות שליח, והחילוק הוא בין אם יש בכוחו לעשות את המעשה לבין כשהחסרון הוא רק חסרון צדדי (עיי"ש שכתב שבכל אופן בו היה לו באיזה זמן כח זה והשתא אין לו (כמו מגוייד), או שיש לו כח כלפי אדם אחר ורק כלפי אדם אחר אין לו (כמו עבדו של פלוני שלגבי אדונו אין לו יד) ראיה היא שנתנה לו התורה כח שליחות. (והנה גם הוא יצטרך להודות לחילוקים שנאמרו לעיל דצריך כח מעשה במסויים וכמו בקידושין של אשת איש שאף שנתנה לו התורה כח קידושין אך לא באשה זו). מה שאין כן לענין כהן שאינו מאנשי משמר בזה לא מצינו כלל כח שליחות, דנהי דבכהן המקריב נתחדש בהקרא שיכול להפקיע את זכות אנשי משמר מהכתוב דאיש המקריב את קדשיו לו יהיו, אך לא נתחדש שכהן שאינו מאנשי משמר שאינו רוצה להקריב שיוכל ליתן לכהן אחר שלא מאנשי משמר (אלא שאינו מובן לפי זה אמאי הוא תלוי בלא מצי עביד בפועל דאפילו מצי עביד אין לו זכות להפקיע את אנשי משמר מזכותם, ויעו"ש שנראה מדבריו דבמצי עביד פקע זכות אנשי משמר ונתנה לו ושוב ממילא יכול לעשות שליח, משא"כ בלא מצי עביד בפועל לא נפקע זכות אנשי משמר ושוב אינו יכול למשוי שליח.
1
ב׳אולם באמת, גם זה לא קשיא, עפ"י מה דמבואר בבכורות (מ"א ע"א) דזקן וחולה נחשבים בין בעלי מומים, וכן פוסק הרמב"ם בפ"ז מהל' ביאת המקדש (ה' י"ב), היינו שהזקן "שהגיע להיות רותת ורועד כשהוא עומד והחולה כשהוא רועד מפני חליו וכשלון כוחו", והפירוש בסוגיא הנ"ל "אי דמצי עביד עבודה", היינו שעדיין לא הגיע לזה השיעור של רותת ורועד גם עבודתה ועורה שלו, "ואי דלא מצי עביד עבודה", היינו שכבר הגיע לזה השיעור של רותת ורועד, שאז הוא פסול מטעם בעל מום, אפילו אם יעבוד את העבודה כראויה, ובבעל מום שחסר לו גם ה"בכח" בודאי נכנס זה תחת הכלל של "כל מלתא דאיהו לא מצי עביד", וזהו גופא הוא התירוץ "שיכול לעשות ע"י הדחק", זאת אומרת, שעדיין לא הגיע להשיעור של רותת ורועד שיהיה פסול מטעם בעל מום, אלא שבכלל קשה לו לעבוד עבודתו מחמת חולשה גופנית, וזה, כאמור, לא נכנס תחת הכלל של "כל מלתא דאיהו לא מצי עביד", כנ"ל790כבר קדמו בשו"ת חקרי לב אה"ע סי' מו עיין שם שציין גם למה שכתב באו"ח סי' מ. וכן כתב הגר"ש שקאפ בקונטרס השליחות סימן ג..
2