המידות לחקר ההלכה, חלק א, ה; שתי סבות המתנגדות זו לזו י״בHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method V 12
א׳ואותו ההבדל אנו מוצאים גם בעניני זיקה ויבום, עי' ברמב"ן ריש יבמות שכתב "רבותינו הצרפתים ז"ל הקשו, וליתני ט"ז נשים, כגון המגרש את אשתו עמ"נ שלא תנשאי לראובן ונשאת לשמעון ומת ונפלה לפני ראובן דדינא דהיא אסורה, צרתה תהא אסורה עליו? - וכו' - נ"ל, בדינא שצרתה מתיבמת, שאין זו צרת ערוה כלל, אלא זו גרושה גמורה אצל ראובן כשאר כל הנשים, ומשום תנאי דעלמא אסורה עליו שלא יבטל את גיטה ממנו ומכל אדם - וכו' - מיהו בנפלה לפניו בלי צרה אני מסתפק אם צריכה חליצה ממנו כיון דמגורשת אצלו, או כמו שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה".
1
ב׳ומה שהלרמב"ן הוא ספק הנה להרשב"א הוא ודאי כמבואר בחי' שבכה"ג לדעתו ודאי היא צריכה חליצה.
2
ג׳וגם בזה עיקר ההבדל הוא בשתי סבות המתנגדות זו לזו והאחת מכריעה את השניה: אם זו היא סבה עצמית או סבה הבאה מחמת דבר אחר, כי ב"חמש עשרה נשים הפוטרות צרותיהן" יש ג"כ שתי סבות המתנגדות זו לזו, סבת הערוה מחד גיסא וסבת מצות היבום מאידך גיסא, והאחת, הראשונה, מכריעה את השניה שהן פטורות ופוטרות, אך כל הט"ו נשים הנ"ל הסבה היא עצמית, העריות שבהן, לא כן בציור של אשת איש הנ"ל, שסבת האיסור איננה בעצם הדבר אלא בדבר אחר שע"י היבום יתהוה עליה איסור חדש מה שלא היה מקודם, ואם גם בזה סבת אחת מכריעה את השניה, כלומר שבכל האופנים אסורה להתיבם, אבל כפי שאמרנו, זהו ההבדל בין סבה עצמותית ובין סבה מחמת דבר אחר, דהראשונה, אף טרם שיוצאת מכח אל הפועל ישנה בעצם, לא כן בסבה ממין השני, שאין לה עצמיות, אלא רק מחמת דבר אחר, הנה כל הזמן שאין אנו דנים לענין בפועל הוא כמאן דליתא כלל.
3
ד׳ועלינו להוסיף עוד, כי יבום הוא תמיד בבחינת הבפועל וזיקה היא בבחינת הבכח, וכשאנחנו אומרים "חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן מן החליצה ומן היבום" זהו מפני שסבת העריות מסלקת את הסבה המתנגדת לה, סבת היבום, לא רק בנוגע לבפועל אך גם בנוגע לבכח.
4
ה׳וממילא מובן ההבדל בין כל חמש עשרה נשים, שסבת העריות שבהן היא עצמותית שפטורות גם מן החליצה, ובין האיסור מחמת תנאי הנ"ל שרק יבום - הבפועל - אין בה, אבל אין זה מונע את הבכח שבדבר.
5
ו׳זאת ועוד אחרת, לפ"מ שהנחנו, דבכל סבה הבאה מחמת דבר אחר הנה כל רגע ורגע הוא סבה חדשה, ולפ"מ שכתבו בתוס' יבמות (כ"ו ע"ב) דאם נעשית ערוה לאחר נפילה אינה פוטרת צרתה, ובנ"ד, אע"פ שנעשית ערוה תיכף בשעת הנפילה, אך כיון דכל רגע רגע הוא סבה חדשה הוה תמיד כמו לאחר נפילה479צ"ע דעכ"פ תהיה בבחינת הותרה ונאסרה וחזרה והותרה, ולהראשונים דס"ל דבכה"ג אינה חוזרת ליבום אלא היא מותרת לגמרי (ראה לעיל אות ה בהערה), א"כ גם כאן תותר שאף שברגע השני הוי סיבה חדשה, אך מ"מ ברגע הראשון פקעה הזיקה. ועיין מש"כ הגאון המחבר בספרו דרכי משה דרכי הקנינים שמעתתא ז פרק י., ובשביל כך אינה פוטרת צרתה480לפי זה היה אפשר ליישב גם קושית הראשונים בריש יבמות דנדה תפטור צרתה, ובנדה ג"כ הרי זה איסור צדדי ויש לומר דהוי ערוה לאחר נפילה, ועיין מש"כ הגאון המחבר בספרו שם פרק יא..
6