המידות לחקר ההלכה, חלק א, ה; שתי סבות המתנגדות זו לזו י״אHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method V 11
א׳אע"פ שפקוח נפש דוחה שבת ודוחה גם כל מאכלות אסורות אינם בגדר אחד, ודבר זה אנו למדים מדברי הרא"ש במס' יומא שכתב "שאלו את הראב"ד ז"ל חולה שיש בו סכנה אם לא יאכל בשר אם יש לפניו נבלה ואין שחוט אם לא שישחטו בשבת, כי יש אומרים מוטר שיעבור הוא על לאו דנבלה, משיעברו אחרים על איסור סקילה וכו', ור' מאיר השיב בתשובה על זה, והביא דמיון מאוכל נפש ביו"ט דשוחטין ביו"ט, דאיכא עשה ול"ת באיסור מלאכה והאוכל נבלה אין בזה אלא לאו, או לומר לנכרי לנחור עופות, דליכא אלא איסור דרבנן, דאין שחיטה לעוף מן התורה, אלא כמו דהתורה התירה לנו לאוכל נפש ביו"ט כמו בחול, והכי נמי כיון שהתורה התירה פקוח נפש הוי כל מלאכה שהוא עושה בשבת בשביל חולה שיש בו סכנה כאילו עושאה בחול, והיכי דאיכא תרי איסורי מאכילין אותו הקל, ושחוטה המאכל עצמו מותר, אבל הנבלה המאכל עצמו אסור, ואריה רביע עלה".
1
ב׳ובודאי אין כוונת הרא"ש להשוות לגמרי את פקוח נפש שדוחה שבת לאוכל נפש שמותר ביו"ט475היינו לדעתו שפקוח נפש זה דחויה ואילו מלאכת אוכל נפש היא אף יותר מהותרה, ובאופן זה לא נאמר כלל איסור מלאכה, אך יעויין בשו"ת הרשב"א ח"א סימן תרפט שדימה אוכל נפש לפקוח נפש גם לגבי הותרה ודחויה, עיי"ש., אלא הכוונה שהוא מעין זה, ועיקר ההבדל הוא בין שחיטה בשבת ש"המאכל עצמו מותר" ובין נבלה ש"המאכל עצמו אסור", ואת ההבדל הנ"ל אפשר להבין רק עפ"י היסוד ההגיוני שיש הבדל בין סבה ששרשה הוא בעצם הדבר ובין סבה ששרשה הוא בדבר אחר, הראשונה, אם יש סבה המתנגדת לה ומתגברת עליה איננה יכולה לבטלה מיסודה, לא כן סבה באופן השני, כיון דכל יסודה הוא מחמת דבר אחר, וכיון שמחמת סבה אחרת, שגם כן באה מכח איזה דבר אחר, איננה יוצאת הסבה הראשונה מכח אל הפועל, תו הסבה הראשונה הנ"ל כמאן דליתא לגמרי, כי כל סבה ששרשה בא מחמת דבר אחר אין לה עצמיות אלא היא סבה רק במדה זו שמשמשת למסובב שיצא ממנה בפועל, וכיון שבפועל אינו יוצא ממנה כלום אז כבר איננה כלום476כן כתב הגאון המחבר בספרו דרך הקודש שמעתתא פרק י וכפי ההסבר שנוקט בו הגאון המחבר גם להלן אות יג עיין שם, שיש לחלק בין איסור עצמו לאיסור הבא מחמת דבר אחר, דכל מה ששייך לחלק בין האיסור בכח לאיסור בפועל הוא באיסור הבא מחמת עצמו שאנו אומרים שיש איסור בכח אך הוא נדחה בפועל, אבל באופן שאיסור דבר אחר גרם לו אי אפשר אין כאן עצם וכל שיש מקרה בטל האיסור גם בכח, ועל כן בחילול שבת שהוא איסור דבר אחר כל שיש פקוח נפש הותר הדבר לגמרי..
2
ג׳זאת ועוד אחרת, כי בסבה עצמית הזמן הוא רק בבחינת דבר הנמשך, זאת אומרת, כי היא נמשכת ממילא בלי זמן מוגבל, זולת אם בהמשך הזמן באה איזו סבה אחרת שמבטלה, אבל בסבה הבאה מחמת דבר אחר, הנה כל רגע ורגע זהו סבה חדשה.
3
ד׳ושני ההסברים הללו יש בההבדל שבין נבלה לבשול בשבת477עיין בית מאיר או"ח סי' שכח שנשאר בצ"ע בהבנת דברי הרא"ש., נבלה סבתה היא סבה עצמית, ואף שנדחית מפני פקוח נפש, הנה רק הבפועל נדחה, אבל העצמיות של סבת הנבלה נשארה, לא כן בבשול בשבת, שכל איסור המלאכה סבת היא לא בפעולה כשהיא לעצמה אלא באדם הפועל, זאת אומרת, שכל עיקרה בא על הבפועל, וכיון שבפועל הוא כן מותר במקום שיש פק"נ כבר סבת השבת כאילו איננה לגמרי478עיין אתוון דאורייתא כלל י שכתב כעין זה, דהיינו שבכל מקום שהאיסור הוא איסור גברא דיינינן לה כהותרה, משא"כ באיסור חפצא הוי דחויה, ע"ע בספרו ציונים לתורה כלל כד מה שכתב..
4
ה׳וגם כן כי סבת נבלה הנה ברבות הזמן היא רק נמשכת, אבל לא כן איסור מלאכה בשבת, שכל רגע ורגע של שבת הוא סבה חדשה, ואיסור המלאכה של רגע זה איננו מפני שהיה אסור מקודם, אלא, מפני שרגע זה הוא רגע של שבת, וע"כ כשבא איזה רגע מאיזה נמוק שהוא המתיר, הנה ברגע זה לא הויא כלל סבה של איסור.
5
ו׳וגם משני המובנים הללו אנו מתירים יותר לשחוט בשבת מלאכול נבלה.
6