המידות לחקר ההלכה, חלק א, ה; שתי סבות המתנגדות זו לזו ל״אHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method V 31
א׳בררנו מדת סבה והעדר הסבה541לעיל מדה ב. ומדת שתי סבות המתנגדות זו לזו, אבל לפעמים בשני דברים המתנגדים זה לזה הדבר בלתי ברור אם להכניס את זה למדת סבה והעדר הסבה או למדת שתי סבות המתנגדות זו לזו. למשל, שחוטה ונבילה, שבודאי המה שני דברים המתנגדים זה לזה, גם מצד היתר ואיסור אכילה, וגם מצד הטהרה והטומאה שביניהם, אבל יש להסתפק, אם להכניס את זה למדת סבה והעדר הסבה, ולומר שהשחיטה זו היא הסבה גם להיתר אכילה וגם להטהרה, והנבלה זו היא העדר הסבה, כי כשמתה מאליה ואין סבה להתיר ולטהר ממילא היא אסורה באכילה וטמאה, או שזהו בכלל שתי סבות המתנגדות זו לזו, כלומר, שפעולת השחיטה זו היא סבה להתיר ולטהר, ופעולת הנבול - כי כשמתה מאליה הלא ג"כ יש פעולה אלא שפעולה זו נעשית מאליה - היא סבה לאסור ולטמא.
1
ב׳ועיקר הספק נובע עוד ממדה אחרת, מדת "בעצם או בפועל" אשר עוד
2
ג׳נרחיב ע"ז הדברים בע"ה במדה מיוחדת542ראה להלן מדה יד., כי יש להסתפק מהו השם נבלה, אם שם העצם, כלומר, שהאיסור והטומאה באים מחמת שלהבהמה אין רוח חיים, או שזה בא מחמת הפעולה, פעולת הגבול, וכאמור, כי גם כשמתה מאליה הלא ג"כ יש פעולה, פעולת המיתה.
3
ד׳וברור, שבאופן הראשון בודאי השחיטה היא סבה חיובית להתיר ולטהר, כי גם בשחוטה הלא אין בהבהמה כבר רוח חיים, אלא שהפעולה פעולת השחיטה היא היא סבה להנ"ל, והנבלה באופן שכזה בודאי היא בבחינת העדר הסבה, כי כשאין סבה להתיר ולטהר היא אסורה וטמאה, מחמת שהיא בריה שאין בה רוח חיים, אבל באופן השני, הלא ברור שגם נבלה באה מסבה חיובית, סבת פעולת הנבול, ואז עלינו להגיד שההבדל שבין שחיטה לנבלה הוא בזה, שפעולת נבילה היא סבה לאיסור ופעולת שחיטה היא סבה להתיר.
4
ה׳ולהלן, במדת בעצם או בפועל, נאריך בזה הרבה, וכאן נסתפק בדוגמא קצרה להספק הנ"ל, זו היא מחלוקת הגמרא בחולין (י"ט ע"א) "הגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש רב הונא אמר רב, כשירה, רב יהודא אמר רב, טריפה, רב הונא אמר רב, כשירה, כי נפקא חיותא - בשחיטה קא נפקא, רב יהודא אמר רב, טריפה, בעינן רובא בשחיטה וליכא, שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש, רב יהודא אמר רב, כשירה, אתא שייליה לרב הונא, אמר להו טריפה - וכו' - התם מ"ט קא מכשרת כי נפקא חיותא - בשחיטה קא נפקא, הכא נמי, כי נפקא חיותא בהגרמה קא נפקא".
5
ו׳ובולט הדבר דהמחלוקת היא בזה, דרב הונא אמר רב סובר כהצד השני, דשחוטה ונבלה הן בבחינת שתי סבות המתנגדות זו לזו, דפעולת הנבול אוסרת ומטמאת ופעולת השחיטה מתרת ומטהרת, כלומר שעיקר ההבדל הוא איך נפקא חיותא שזו היא הפעולה שבדבר, אם בשחיטה או בהגרמה, ובשביל כך בהגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש כשירה, מחמת "כי נפקא חיותא בשחיטה היא נפקא". ובשחט שליש והגרים שליש ושחט שליש טריפה, מפני "כי קא נפקא חיותא בהגרמה הוא דנפקא", אבל רב יהודא אמר רב סובר כהצד הראשון, ולא ה"כי קא נפקא חיותא" הוא המבדיל בין שחוטה לנבלה, דהא לצד זה האיסור והטומאה באים מצד שאין בה רוח חיים, וגם בשחוטה הלא ס"ס אין בה רוח חיים, אלא שדין פעולת השחיטה הוא המתיר והמטהר, ובכן העיקר תלוי בדין השחיטה, אם יש רובא בשחיטה אז אפילו אם נפקא חיותה ע"י הגרמה ג"כ כשירה, ואם אין רובא בשחיטה, אז אפילו אם נפקא חיותה ע"י שחיטה ג"כ אסורה543ראה מה שהאריך בנדון זה באמרי משה סי' ג..
6