המידות לחקר ההלכה, חלק א, ו; היוצאים מן הכלל בסבה ומסובב י״טHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method VI 19
א׳בשיעבודא דר"ג, שנושה בחברו מנה וחברו בחברו שמוציאין מזה ונותנין לזה, ג"כ נופל הספק ממילא, אם זהו בתורת שיעבוד על שיעבוד, כלומר, דהחידוש הוא כיון דשמעון חייב לראובן וכל נכסיו משועבדים לו, הנה גם השיעבוד שיש לו לשמעון על לוי ג"כ משועבד זה לראובן, שגם השיעבוד בכלל נכסיו, או דעצם השיעבוד של לוי לשמעון יועתק לגמרי ונעשה שיעבוד באופן ישר מלוי לראובן.
1
ב׳וגם בציור זה יש סבה ומסובב אחרון, הסבה היא ההלואה הראשונה מה שלוי הלוה לשמעון, והמסובב האחרון הוא מה שראובן חייב ללוי, והממוצע בזה הוא שמעון, ולהצד הראשון, שמעון, משמש בזה גם בתור סבה וגם בתור מסובב, המסובב שבו הוא מה שהוא מתחייב ללוי, והסבה היא מה שהוא הלוה אח"כ לראובן, ולהצד השני הוא, שמעון, רק המשך מהמסובב האחרון, כלומר, דבדין יש רק סבה אחת ומסובב אחד, דאותה ההלואה שהלוה לשמעון הוא כאילו הלוה אותה באופן ישר לראובן.
2
ג׳ועיין בקצוה"ח סי' פ"ו, שהאריך בזה ומבאר דהאמת היא כהצד השני, דלהצד הראשון יוקשה ל"ל קרא ע"ז, הלא גם בלי קרא היינו יודעים דכל אשר ללוה משועבד למלוה, וממילא גם מה שיש לו ללוה בתורת שיעבוד גם זה משועבד להמלוה?583ואמנם הרשב"א המובא להלן ס"ל שאין שעבוד חל על שעבוד אלא שהקצוה"ח מקשה כן לפי הרא"ש הנפסק בשו"ע סי' ס שס"ל ששטר חוב משתעבד, עיין שם. אך בספר הזכרון להגר"ש רוזובסקי סי' נא סק"י כתב שאין ראיה מדברי הרא"ש שכל דברי הרא"ש אינם אלא לאחר שכבר גבה ראובן את השטר, אבל קודם גביה מה מהני מה שיש לו שעבוד על השעבוד. ויעויין בחידושי הגר"ש רוזובסקי שם ובבבא בתרא סימן כז שבאמת נתקשה על הרשב"א שהקשה למה לי קרא הלא כל החובות משועבדים, דמה מהני שכל החובות דשמעון משועבדים לראובן, הלא אין גוף הקרקע של לוי משועבד לראובן עאלא רק שעבוד הקרקע של שלמעון הוא המשועבד לראובן, וכיצד יכול לרדת ראובן ולגבותה מחמת השעבוד שיש לו על שמעון, הלא בשביל גוביינא צריך שיהיה לו שעבוד על גוף הקרקע. וביאר בספר הזכרון הנ"ל דהרשב"א סבירא ליה דהממון שאינו בעין שיש בכל חוב (ראה ברכת שמואל קידושין בענין המקדש במלוה) הוא זה המשתעבד, וכיון שהוא משתעבד שוב משתעבדים גם נכסיו, ובחידושיו לבבא בתרא כתב דאיה"נ על כרחינו שסבירא ליה לרשב"א שכשיש לו שעבוד דשעבוד הרי זה כאילו גוף הקרקע משועבד לו, אף על פי שמצד הסברא הוא דוחק. אלא דזהו גופא החידוש, שכאן הוא לא בתורת שיעבוד על שיעבוד, אלא דזהו העתקת השיעבוד באופן ישר מהלוה האחרון להמלוה הראשון, וזהו החידוש "ונתן לאשר אשם לו", שיצטרך לשלם לא רק את הקרן אלא גם את החומש להמלוה הראשון, שאנו חושבים את הכפירה להמלוה השני כאילו כפר זאת להמלוה הראשון גופא, וזהו שכתב רש"י בכתובות (ל"ו ע"א) "ונתן לאשר אשם לו ולא כתב לאשר הלוהו? אלא לאשר האשם שלו, ואשם היינו קרן כדאמרינן בהגוזל (דף ק"י) למי שהקרן שלו".
3
ד׳אמנם יש גם ראשונים הסוברים כהצד הראשון, כמו הרשב"א בסוף קדושין, שעל הקושיא ל"ל קרא, דתפ"ל מצד שכל מה שיש לו ללוה משועבדים המה למלוה כנ"ל? הוא מתרץ, דשטרות לאו בני גוביינא דמילי נינהו ומילי לא משתעבדי וכן כתב הר"ן בסוף כתובות584עיין שם ברשב"א (ובדפוסים החדשים נמצא בדף טו, א] שביאר שבאמת מעיקר הדין לא שייך שיחול שעבוד על שעבוד וזה גופא טעמא דרבנן שחולקים, וגם אליבא דר' נתן שהקרא חידש דין זה אין הכוונה לשעבוד ממש, אלא דהוי כעין אפוכי מטרתא. ונהנה לפי זה יש לומר שגם הרשב"א מודה לסברת הקצוה"ח דשעבודא דרבי נתן הוא שהחוב הוא ישירות למלוה הראשון, רק דצריך קרא כיון שלא שייך שעבוד על חוב, יין שם בקצוה"ח שחידש את יסודו לשיטת הרא"ש והשו"ע סי' ס דס"ל שמהני שעבוד על חובות (וראה לעיל דחית הגרש"ר).
ובחידושי הגר"ש רוזובסקי בבא בתרא שם וזכרון שמואל שם כתב לבאר שאליבא דהרשב"א שהוא כסברת אפוכי מטרתא אין חילוק בין אם קדם ההלואה השניה או ההלואה הראשונה דבכל גווני שייך סברת אפוכי מטרתא וכך נפסק בשו"ע שם, ודלא כההגהות אשר"י שמחלק בזה. ובספר הזכרון שם ביאר שההגהות אשר"י סבירא ליה שגדר שעבודא דרבי נתן הוא זה גופא שיחול שעבוד על השעבוד (אף שמעיקר הדין אין שעבוד על שעבוד כדעת הרשב"א), ועל כן תלוי אם קדם השעבוד בפועל דבלא זה הוי דאקני, [ואף אם דדאקני מפורש משתעבד אך על כל פנים לא מהני בחוב דדוקא דבר שיכול לשעבד על ידי הלואה יכול לשעבד בדאקני, אבל חוב שאינו יכול לשעבד בהלואה (להחולקים על הרא"ש והשו"ע בסי' ס) אינו יכול להתשעבד מגזירת הכתוב דשעבודא דרבי נתן], אולם בחידושיו לבבא בתרא שם לא ניחא ליה בזה וביאר שגם הוא סבירא ליה דהוא מטעם אפוכי מטרתא רק דסבירא ליה שמעיקר הדין שייך שעבוד על שעבוד אך דזה לא היה מהני דמה בכך שהוא משועבד הלא אין לו שעבוד בגוף הקרקע רק דשעבוד הלוה משועבד לו ואיך יש לו זכות גביה בפועל (וכהקושיה שהובאה לעיל), ולדעתו זהו גופא חידוש התורה שמהני השעבוד דשעבוד בשביל שיוכל המלוה לגבות בפועל כיון דאפוכי מטרתא למה לי, והחילוק בין הרשב"א להגהות אשר"י דלהרשב"א גדר ההפוכי מטרתא הוא דלמה אנו צריכים ששמעון יגבה מלוי ואח"כ ראובן יגבה משמעון, ואילו לההגהות אשר"י הוא להיפך דלמה אנו צריכים שראובן יגבה החוב מראובן כדי שיהיה לו זכות שעבוד על לוי בפועל. ועל כן לההגהות אשר"י צריכים אנו לשעבוד קודם כדי שיחול עליו השעבוד וכהסברא לעיל.
ובזה ביאר הגרש"ר ראית הגר"א בסי' פו דלא כההגהות אשר"י ממה דבהענקה ממעטינן דין שעבודא דרבי נתן דכתיב תתן לו ולא לבעל חובו, והיינו בהקדם מה שנפשוט שהענקה אינה חוב ממון אלא מצוה בעלמא (עיין משל"מ פ"ג מהלכות עבדים הי"ד שהסתפק בזה), וכך גם סבירא ליה להגר"א, וממילא מובנת הוכחת הגר"א כדברי הרשב"א בשלמא להרשב"א דס"ל דהגדר הוא אפוכי מטרתא מובן שפיר שאע"פ שהענקה אינה חוב אלא מצוה עכ"פ לולי הקרא היה שייך שעבודא דרבינ נתן על זה כיון ששייכת סברת אפוכי מטרתא (אמנם זה פשוט שהוא דוקא במצוה ממונית), אבל לסברת ההגהות אשר"י בין אם נימא כמו שביאר הגרש"ר בספר הזכרון שחידוש התורה שיש שעבוד על שעבוד, ובין אם נימא כדבריו בחידושיו לבבא בתרא שמהני שעבוד על שעבוד לגביה בפועל, אך על כל פנים הלא אנו צריכים לזכות שעבוד קודמת ובמצוה הגם שהיא מצוה ממונית אך אין כאן גדר שעבוד, ואם כן גם בלא הקרא לא היה יכול המלוה לגבות מההענקה ולמה לי קרא למעט דתתן לו ולא לבעל חובו..
ובחידושי הגר"ש רוזובסקי בבא בתרא שם וזכרון שמואל שם כתב לבאר שאליבא דהרשב"א שהוא כסברת אפוכי מטרתא אין חילוק בין אם קדם ההלואה השניה או ההלואה הראשונה דבכל גווני שייך סברת אפוכי מטרתא וכך נפסק בשו"ע שם, ודלא כההגהות אשר"י שמחלק בזה. ובספר הזכרון שם ביאר שההגהות אשר"י סבירא ליה שגדר שעבודא דרבי נתן הוא זה גופא שיחול שעבוד על השעבוד (אף שמעיקר הדין אין שעבוד על שעבוד כדעת הרשב"א), ועל כן תלוי אם קדם השעבוד בפועל דבלא זה הוי דאקני, [ואף אם דדאקני מפורש משתעבד אך על כל פנים לא מהני בחוב דדוקא דבר שיכול לשעבד על ידי הלואה יכול לשעבד בדאקני, אבל חוב שאינו יכול לשעבד בהלואה (להחולקים על הרא"ש והשו"ע בסי' ס) אינו יכול להתשעבד מגזירת הכתוב דשעבודא דרבי נתן], אולם בחידושיו לבבא בתרא שם לא ניחא ליה בזה וביאר שגם הוא סבירא ליה דהוא מטעם אפוכי מטרתא רק דסבירא ליה שמעיקר הדין שייך שעבוד על שעבוד אך דזה לא היה מהני דמה בכך שהוא משועבד הלא אין לו שעבוד בגוף הקרקע רק דשעבוד הלוה משועבד לו ואיך יש לו זכות גביה בפועל (וכהקושיה שהובאה לעיל), ולדעתו זהו גופא חידוש התורה שמהני השעבוד דשעבוד בשביל שיוכל המלוה לגבות בפועל כיון דאפוכי מטרתא למה לי, והחילוק בין הרשב"א להגהות אשר"י דלהרשב"א גדר ההפוכי מטרתא הוא דלמה אנו צריכים ששמעון יגבה מלוי ואח"כ ראובן יגבה משמעון, ואילו לההגהות אשר"י הוא להיפך דלמה אנו צריכים שראובן יגבה החוב מראובן כדי שיהיה לו זכות שעבוד על לוי בפועל. ועל כן לההגהות אשר"י צריכים אנו לשעבוד קודם כדי שיחול עליו השעבוד וכהסברא לעיל.
ובזה ביאר הגרש"ר ראית הגר"א בסי' פו דלא כההגהות אשר"י ממה דבהענקה ממעטינן דין שעבודא דרבי נתן דכתיב תתן לו ולא לבעל חובו, והיינו בהקדם מה שנפשוט שהענקה אינה חוב ממון אלא מצוה בעלמא (עיין משל"מ פ"ג מהלכות עבדים הי"ד שהסתפק בזה), וכך גם סבירא ליה להגר"א, וממילא מובנת הוכחת הגר"א כדברי הרשב"א בשלמא להרשב"א דס"ל דהגדר הוא אפוכי מטרתא מובן שפיר שאע"פ שהענקה אינה חוב אלא מצוה עכ"פ לולי הקרא היה שייך שעבודא דרבינ נתן על זה כיון ששייכת סברת אפוכי מטרתא (אמנם זה פשוט שהוא דוקא במצוה ממונית), אבל לסברת ההגהות אשר"י בין אם נימא כמו שביאר הגרש"ר בספר הזכרון שחידוש התורה שיש שעבוד על שעבוד, ובין אם נימא כדבריו בחידושיו לבבא בתרא שמהני שעבוד על שעבוד לגביה בפועל, אך על כל פנים הלא אנו צריכים לזכות שעבוד קודמת ובמצוה הגם שהיא מצוה ממונית אך אין כאן גדר שעבוד, ואם כן גם בלא הקרא לא היה יכול המלוה לגבות מההענקה ולמה לי קרא למעט דתתן לו ולא לבעל חובו..
4