המידות לחקר ההלכה, חלק א, ח; סבה ומסובב ועצם והסתעפות של הדבר א׳HaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method VIII 1

א׳סבה ומסובב ועצם והסתעפות של הדבר

ב׳בין סבה ומסובב לבין עצם והסתעפות יש הבדלים בולטים, הצד השוה שבהם הוא בהקדימה, שכשם שהסבה קדמה להמסובב⁶⁵⁹ראה מדה א אות יג והלאה, שאין הכרח שהסיבה תקדם למסובב במציאות, ויש שבמציאות, אדרבה, המסובב קדם לסיבה, אך עכ"פ הסיבה העיונית קודמת למסובב., כך עצם הדבר קודם כמובן מאליו לההסתעפות הבאות ממנו, וגם כן בזה, שכשם שאי אפשר לתלות את הסבה בהמסובב ככה אי אפשר לנמק את התהוות הדבר ע"י המסתעפים ממנו, אכן, בעוד שבסבה ומסובב, הנה עצם הדבר הוא המסובב והסבה היא רק סבת הדבר, הנה לא כן בעצם והסתעפות, כמובן.

ג׳הסבה יש שהיא באה בכוונה בשביל ה"פועל יוצא" שלה, זהו המסובב אבל הסתעפות נקראו רק אלה התוצאות הבאות ממילא אף בלי שום כוונה תחילה⁶⁶⁰נראה לבאר שהחילוק בין סיבה ומסובב לעצם והסתעפות הוא בזה שבסיבה ומסובב המסובב הוא בריאה יצירה בפני עצמה שנוצרה על ידי הסיבה [ואמנם אפשר שהמסובב אין לו קיום עצמי אלא לשעתו ובלא הסיבה הוא יתבטל והוא מה שכינה הגאון המחבר יסוד ובנין], ובדרך כלל הסיבה היא פעולה והמסובב הוא נפעל ואילו בעצם והסתעפות אין ההסתעפות בריאה בפני עצמה הנוצרת על ידי העצם, אלא שהעצם וההסתעפות הם בריאה אחת ששמה הוא העצם וההשלכות של מציאות זו הם ההסתעפות. דוגמה לדבר: לידה, נשמה, חיים, תנועה. החיים המאפשרים תנועה נוצרים על ידי שני דברים - גוף ונשמה כשהלידה היא הסיבה למסובב הגוף אך בהתבטל הסיבה לא בטלים החיים שבגוף לעומת זאת גם הנשמה היא סיבה לחיים אך זה בבחינת יסוד ובנין ובהלקח הנשמה לא יחיה הגוף. אולם מה שהחיים מאפשרים תנועה אין זה סיבה ומסובב אלא עצם והסתעפות כי החיים עצמם ענינם יכולת התנועה. דוגמה נוספת לחילוק שבין סיבה ומסובב לעצם והסתעפות הינה הבדל בין האבן המכבידה את המאזנים שהיא בבחינת יסוד ובנין, ובהסתלק האבן יחזרו המאזנים למצבם הקודם, ומאידך, הסתרת האור על ידי האבן שאינה רק סיבה ומסובב אלא עצם והסתעפות. ניתן לומר כי בסיבה ומסובב אפשר יהיה לבטל את המסובב על ידי סיבה נגדית (ועל כן אם יושם דבר אחר כנגדו במאזנים לא תצליח האבן להטות את המאזנים), לא כן בעצם והסתעפות אי אפשר לבטל את ההשלכות שהם מעצם מהותו של החפץ ולעולם תסתיר האבן את האור שבא מכנגדה גם אם יואר הצד השני על ידי מקור אור אחר. [אכן יש להדגיש כי ישנו הבדל בין שתי הדוגמאות שניתנו כאן ל'יסוד ובנין': הדוגמה של גוף ונשמה היא שלולי הנשמה אין סיבה שיהיה לגוף חיים ועל כן בהנטל הנשמה בטלים החיים, לעומת זאת בגודמה של כף מאזנים ישנה סיבה מתנגדת לאיזון המאזנים ועל כן בהסתלק האבן יחזרו המאזנים למצבם הקודם].
ניתן לבאר זאת גם בדוגמה הלכתית: בן י"ג, ב' שערות, גדול, חיוב מצוות. גם כאן האדם נעשה גדול ומתחייב במצוות על ידי שני תנאים היותו בן שלש עשרה שנה ויום אחד והבאתו ב' שערות, בפשטות היותו בן שלש עשרה שנה הוא בגדר יסוד ובנין, ואילו היה ניתן להחזירו לגיל שתים עשרה היה הופך לקטן ופטור מן המצוות (ויעויין בשו"ת מהר"ם מינץ סי' י, ואכמ"ל), אולם הבאת ב' שערות הינה רק בגדר סיבה ומסובב שהרי גם אם ינשרו השערות לאחר הגיעו לגיל י"ג לא תתבטל עובדת היותו גדול (אכן צריך לדון כאן אם הב' שערות הם סיבה או סימן, ואכמ"ל). והנה כל זה נוגע למה שהפך את הקטן להיות גדול, שבזה אנו דנים מצד סיבה ומסובב, דהיינו ששני התנאים הנ"ל יצרו את עובדת היותו גדול, אולם מה שהגדול חייב במצוות אין זה שהגדול הוא סיבה לחיוב אלא זו היא מציאות אחת ושלימה שאדם גדול חייב במצוות (וראה ברכת שמואל קידושין סי' כא אות ב, ואכמ"ל), וענין זה ושכמותו מכנה הגאון המחבר עצם והסתעפות. וראה להלן אות לט ש קרבן ותמורת הקרבן הינה סיבה ומסובב בעוד ולד הקרבן הוא הסתעפות מעצם הקרבן. לפיכך: הקידושין הם סיבה להיות המתקדשת אשת איש, אך חיובי הבעל לאשתו הם הסתעפות מהעצם הקרוי 'אשתו'. כמו כן אמירת הריני נזיר היא סיבה לחלות קדושת נזיר, ואילו דיני הנזיר מסתעפים מהעצם ששמו נזיר..

ד׳ועל כן בסבה ומסובב, שאם אי אפשר למסובב בלי סבה, אבל אפשר לסבה בלי מסובב, זאת אומרת, אם יש כוונה להיפך שלא יצא ממנה ה"פועל יוצא" שזהו המסובב, אבל בעצם הדבר והסתעפותו אין זה באפשרות, כי ההסתעפות באות באופן הכרחי ובאופן של ממילא עד שאי אפשר בשום אופן להפריד בין הדבקים, ואם התהוה עצם הדבר בהכרח שיסתעפו מזה כל הדברים שהם בבחינת הסתעפות של ממילא.

ה׳ועל אחת כמה וכמה שאי אפשר שהמסתעף מתוך הדבר ישמש בתור עילה לבטולו של הדבר, כי כמובן יש בזה משום תרתי דסתרי.