המידות לחקר ההלכה, חלק א, ח; סבה ומסובב ועצם והסתעפות של הדבר י׳HaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method VIII 10
א׳ועי' בתוס' יבמות (ה' ע"א) דסוגיות חלוקות הן, אי נזירות מיקרי איסור השוה בכל או לא, והמחלוקת היא גם כן בזה, דאי האיסורים בנזירות הם מסובבים מצד סבת הקבלה הרי הם איסורים השוים בכל, כמו נדרים ושבועות דמיקרי בודאי איסורים השוים בכל, משום דכל אחד ואחד יכול לקבל על עצמו איסורים שכאלה, אבל אם האיסורים מסתעפים מצד התואר קדושה הם בכלל איסורים שאינם שוים בכל, כמו איסורי כהונה שאינם רק אצל אלה שיש להם התואר כהונה, ככה ג"כ איסורי נזירות שישנם רק באלה שיש להם התואר קדושה של נזיר677כן ביאר האבני מילואים סימן כב דהנדון אי נזירות הוי לאו השוה בכל, מתלי תליא במחלוקת הנ"ל של המהרי"ט והמהר"י בסאן אם איסור נזירות הוא איסור קדושה או דכל איסור נעשה על ידי פיו. ובעיקר דברי המהרי"ט יעויין בחידושי הגר"ש שקאפ נדרים סי' ד שנתקשה בחקירה זו מהא דהאומר לא אפטר מן העולם עד שאהיה נגיר שעובר בבל תאחר (נדרים ג, ב), שממנ"פ אם חלה הנזירות א"כ בכל יום היה אסור שמא היום הוא נזיר ואם לא מהני דיבורו מאיזה טעם יחול עליו חיוב לקיים נזירותו, והוסיף דזה ודאי דוחק לומר שנתפסת עליו קדושה להיות נזיר בזמן מן הזמנים. ועוד הקשה מהא דיש נזירות בתוך נזירות ולשיטת המהרי"ט מה שייך קדושה כפולה שנאמר שעל ידי זה הוא חייב למנות שתי נזירות. וכמו כן קשה על דברי המהר"י באסאן והמהרי"ן לב דמה שייך שיאסר שתי פעמים בזמן אחד ביין או בגופו ליין. ומפרש הגר"ש שקאפ ענין הנזירות באופן אחר, שמהות הנזירות הוא קבלה להתנהג בפרישות מן היין ומכל הדינים האמורים בתורה לענין נזיר, וקבלה זו היא כמו נדר, רק שעל ידי קבלה זו מקבל האדם תואר נזיר וחלים עליו לאוים המיוחדים שאמרה התורה בנזיר ומשו"ה האומר לא אפטר מן העולם עד שאהיה נזיר עובר בבל תאחר הואיל ולא פירש באיזה זמן אי אפשר שיהיו עליו דיני נזירות, אבל מ"מ הוי קבלה לנזירות ככל קבלות נזירות וכן בשתי נזירות בבת אחת הנזירות השניה היא רק קבלה להתנהג בפרישות, עיי"ש ובספר הזכרון להגר"ח שמואלביץ בשמו עמ' ת. וע"ע מה שכתב הגאון המחבר בספרו דרך הקודש שמעתתא ג פרק ו-ז..
1
ב׳ועלינו להוסיף גם את זה, דבפרטים המסתעפים מתוך הדבר אנו מביטים תמיד על עצם הדבר ולא על סבת הדבר, אע"פ שבסבה ומסובב סתם אנו מביטים בזה על הסבה678ראה מש"כ הגאון המחבר לעיל מדה א אות כו., כי, כאמור, נדרים ושבועות נקראים איסורים השוים בכל, אע"פ שהמסובב אינו שוה בכל, כי רק הוא אסור בככר זה מצד נדר ושבועה בעוד שלכו"ע מותר, אך מכיון שסבת הדבר זוהי הקבלה שוה בכל, שהרי כל אדם יוכל לקבל על עצמו איסור שכזה, אבל מכיון שאנו אומרים שהנזירות הוא תואר קדושה ופרטי האיסורים מסתעפים ממילא, תו הוי איסור שאינו שוה בכל, אע"פ שס"ס סבת הדבר, הסבה של התואר קדושה, היא שוה בכל, דכל אחד יוכל לקבל על עצמו תואר שכזה, וזהו אשר אמרנו, דאם בנוגע להסבה ומסובב אנו מביטים בזה על הסבה, אבל בנוגע להפרטים המסתעפים מתוך הדבר אנו מביטים לא על סבת הדבר אלא על עצם הדבר, כנ"ל679בהגדרת הגאון המחבר מבואר מה שכבר העירו (ראה שיעורי ר' שמואל מכות כב, א אות תפז הערה סה) על האבני מילואים שדבריו אינם מוכרחים דאפשר שאף להמהרי"ט מקרי לאו השוה בכל כיון שכל אחד יכול לקבל על עצמו כן, ומאידך גם למהר"י בסאן מקרי לאו שאינו שוה בכל שהרי סוף סוף אינו דומה לאיסור חפצא לגמרי שהרי אם אדם יקבל על עצמו להיאסר באיסור חפצא ביין, תגלחת וטומאה לל' יום לא יהיה נזיר בכך לענין לאוים אלו וקרבנות, ועל כרחך הוא רק משום שקיבל על עצמו תואר נזיר ובזה הוא לאו שאינו שוה בכל..
2