המידות לחקר ההלכה, חלק א, ח; סבה ומסובב ועצם והסתעפות של הדבר ט׳HaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method VIII 9
א׳ומובן שלפי דברינו הנ"ל, הנה רק אז אפשר להכניס את הדין של "הריני נזיר עמ"נ שאהיה שותה יין ומטמא למתים" בכלל מתנה ע"מ שכתוב בתורה, אם נתפוס שהפרטים הללו כבר מסתעפים מעצם הדבר, אבל אם נימא שזהו עצם הדבר הנה באופן שכזה זה נכנס בכלל חצי דבר, שאז או שלא חל כלל אם בלתי ניתן להתחלק כמו חצי אשה, או שחל רק החציו אם זה ניתן להתחלק כמו "במתנה ש"ח להיות פטור משבועה", אבל בכל האופנים אין זה בכלל "מתנה ע"מ שכתוב בתורה".
1
ב׳ובזה היא המחלוקת של הבבלי והירושלמי, שהבבלי השתמש בזה בהכלל של מתנה ע"מ שכתוב בתורה, והירושלמי הוזקק לטעם אחר, לטעם שאין כאן תנאי כפול.
2
ג׳וכשם שהירושלמי לשיטתו לא היה יכול להשתמש בזה בהכלל של מתנה ע"מ שכתוב בתורה, כך הבבלי לשיטתו לא היה יכול לבוא בזה מצד תנאי כפול, דהא מבואר בר"ן נדרים (י"א א'), דרל"מ בעינן תנאי כפול רק באיסורא דאית ביה ממונא, כנדרים דאית בהו איסור חפצא, אבל בשבועה דלית בהו רק איסור גברא גם לר"מ אמרינן מכלל הן אתה שומע לאו675הראשונים הקשו אמאי בנדרים בעינן תנאי כפול הא הגמ' בשבועות מסיקה דרק בממון או באיסור דאית ביה ממון בעינן תנאי כפול. והר"ן יישב דנדרים הוי כמו ממון כיון דהוי איסור חפצא (וכ"כ הרמב"ן שבועות שם). ובתוס' כתבו שני יישובים א. שבנדרים אוסר ממון חבירו עליו. ב. דרק שבועה וכיוצא דהוי איסור חמור משא"כ נדר. וראה להלן. ועיין הגהות מהר"ב רנשבורג שם שהק' ממה שכתבו התוס' בכתובות מו, ב ד"ה ממונא מאיסורא שליכא למילף קידושין דאביה מנדרים, דקידושין הוא איסרא דאית ביה ממונא משא"כ נדרים, והלא בדברי הר"ן מבואר דכיון שהוא איסור חפצא מקרי איסורא דאית ביה ממונא. אכן ממה שנראה הגדרת הגאון המחבר דאיסור חפצא הוא המדמהו לתנאי דבגו"ר אין הענינים שייכים זה לזה דלענין למילף חדא מאחריני אי אפשר דבקידושין איכא ממון ממש שהאב זוכה בקידושי בתו, משא"כ כשאנו באים לנדון דתנאי בגו"ר אין צריך זכית ממון רק שיהא התנאי בממון וכל שהוא איסור חפצא הוי התנאי בממון, ודו"ק., וכיון דלהבבלי נזירות הוא תואר קדושה והאיסורים מסתעפים ממילא, הרי זהו בודאי איסורא דלית בהו ממונא, והירושלמי שסובר דאיסורי הנזירות הם מצד הקבלה, כנראה, סובר, שהקבלה היא על איסור חפצא ובשביל כך בעינן בזה תנאי כפול676בשער המלך פ"ו מהל' אישות ה"ב (קונטרס בדיני תנאים [דפו"י יז, ג] ד"ה שוב אחר החיפוש) כתב וזה לשונו, וע"פ זה יש ליישב ג"כ מה שכתב רבינו ירוחם (נתיב כ"ד ח"א) שהרמ"ה ז"ל וקצת פוסקים כתבו דבאיסורא לא בעינן תנאי כפול ותמה עליו מוהר"ח אלפנדארי ז"ל בספרו בני חיי חלק אבן העזר סימן לח דתלמוד ערוך הוא בסוף פרק שבועת העדות, ולמה הזכיר דין זה משם הרמ"ה והפוסקים ז"ל דמשמע שחידוש הוא שחידשה תורתם, והוא ז"ל תירץ דאתא לאפוקי ממ"ש התוס' דבאיסור קל לית ליה לר"מ מכלל לאו, אמנם הרמ"ה וסיעתיה ז"ל פליגי אתוס' וס"ל דלא שנא איסור חמור לא שנא איסור קל לא בעינן תנאי כפול, וההיא דנדרים שהקשו התוס' ס"ל כמ"ש הר"ן ז"ל דנדר כיון דמיתסר חפצא עליה א"כ הוי כאיסורא דאית ביה ממונא יע"ש. ויש לדקדק לתירוצם דכיון דבין לדעת התוס' בין לדעת הר"ן ע"כ ס"ל דבשבועה לא בעינן תנאי כפול ובנדרים (לא) בעינן תנאי כפול מר כטעמיה ומר כטעמיה מאי נפקא מינא במחלוקת זה, ושמא נפקא מינא גבי נזיר דס"ל להרמ"ה וסיעתיה דבנזירות מיתסר גברא [ולא] חפצא כשבועות והילכך לדעת התוס' דס"ל דבאיסור קל בעינן תנאי כפול בנזירות נמי בעינן תנאי כפול, ולדעת הרמ"ה וסיעתיה דאפילו באיסור קל לא בעינן תנאי כפול ונדרים שאני דמיתסר חפצא הוא א"כ בנזירות כיון דמתסר גברא הוא לא בעינן תנאי כפול. עכ"ל. ועיי"ש מש"כ על זה. ומבואר שנקט בפשיטות דנזיר הוי איסור גברא לבד. וראה רמב"ן ב"ב שם על קושית התוס' נזיר יא, א היאך מהני תנאי בנזיר הא בעינן דאיתא בשליחות ונזיר ליתא בשליחות ותירץ הרמב"ן שם דתנאי דבינו ובין עצמו לא בעינן שיהא איתא בשליח והוסיף שם דהלכך גם תנאי כפול לא בעינן, ומבואר דלולי סברא זו היה צריך תנאי כפול גם בנזיר. ועוד בענין תנאי כפול בנזירות ראה: שו"ת רדב"ז ח"ג סי' תקנב, שו"ת גינת ורדים חיו"ד כלל ב סימן ב. ועיין ברמ"א יו"ד סי' רכ סט"ו והגהות רע"א שם וברכת שמואל נדרים סי' יח..
3
ד׳ובכל האופנים אי אפשר לפי הנ"ל להשתמש בשני הטעמים הנ"ל יחד משום דזה הוי תרתי דסתרי.
4