המידות לחקר ההלכה, חלק א, ח; סבה ומסובב ועצם והסתעפות של הדבר כ״בHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method VIII 22
א׳כאשר אמרנו בהתחלת המדה, הנה כשאנו רואים שמסבה אחת משתלשלים שני דברים, אז נופל הספק, אם שני הדברים המה שני מסובבים הבאים מסבה אחת, או שאחד מהם הוא עצם הדבר והשני זהו הסתעפות הדבר. ואמנם כשיש לאחד מהם קדימה בזמן, אז רואים תיכף מי מהם הוא בבחינת העצם ומי בבחינת ההסתעפות, אבל, כאמור לעיל, יש גם עצם והסתעפות הבאים בבת אחת, אך אז קשה להכריע אם זהו לא בכלל עצם והסתעפות אלא בכלל שני מסובבים.
1
ב׳ובזה אפשר להבין את המחלוקת בכתובות (י"ג ע"ב), "א"ר יוחנן, לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה, לדברי הפוסל בה פוסל בבתה, ור"א אמר, לדברי המכשיר בה פוסל בבתה, אמר רבה, מאי טעמא דר"א? בשלמא איהי אית לה חזקת כשרות בתה לית לה חזקת כשרות", כי הנה הביאה הפסולה מביאה לשתי תוצאות. א) פסול האם. ב) פסול הבת, וממילא נופל הספק, אם זהו בבחינת שני מסובבים הבאים מסבה אחת, או שפסול האם זהו עצם הדבר ופסול הבת זהו הסתעפות הדבר, שמכיון שהאם פסולה נמשך ממילא הפסול גם על הבת699צ"ב מדוע יחשב פסול הבת עצם הדבר, הרי פסול הבת אינו נוגע כלל לפסול האם, ומה מהני החזקת כשרות של האם, ויעויין ש"ש שמעתא ד פרק ד שביאר שכיון שפוסקים על האם שנבעלה לכשר כבר אי אפשר לשנות את הולד ששניהם תלויים באותה ביאה, עיי"ש שהביא מחלוקת ר"ש ורבנן במסוכן שהוציאו מרה"י לרה"ר, וכתב שם את יסודו דודאי מכריע את הודאי, והכא נמי כאן. אך דבריו צריכים ביאור, לפי מה שהוכיח הגאון המחבר שבשני מסובבים ניתן לדון כל ספק בפני עצמו, ובשלמא במסוכן שהוא תרתי דסתרי בזה גופא שאי אפשר שיהיה מת ואחר כך חי, וכמו כן בחתיכה שחציה קבוע וחציה כל דפריש, מה שאין כן כאן שהם שני תוצאות נפרדות לגמרי מה שהאם פסולה ומה שהבת פסולה, רק שהם נעשו במעשה אחד, ואין כאן אלא סתירה בין שתי הכרעות ולא בהכרעה אחת גופה. ואמנם בחידושי הרא"ה כתובות יב, ב כתב שהוא מצד עובר ירך אמו, ולפי יש לבאר גם כוונת הש"ש בענין זה שפסול הבת הוא כגוף אחד עם פסול האם. ועיין חידושי הגר"ש שקאפ כתובות סי' י וזה לשונו, דכיון שהבת או הבן הוא גוף הנפרש מן האב, ומש"ה הוא דאמרה תורה שאם באין לדון על אותו הגוף בעצמו אם הוא על חזקתו הראשונה להעמידו על חזקתו הראשונה, כמו כן אם נבוא לדון על חלק ממנו ודאי דשייך אותה חזקה, כמו כן י"ל בגוף הנולד ממנו דמועיל לו להנולד החזקה הראשונה שהיה להמוליד לומר שהנולד לא נשתנה מן המוליד כיון שהוא בא בתולדה ממנו, עכ"ל. ואמנם הגאון המחבר בספרו דרכי משה דרכי הקנינים שמעעתא ב פרק ט כתב שפסול הבת אינו שהביאה פועל שני פסולים אלא שהביאה פועלת פסול באם והבת נפסלת מכח עובר ירך אמו. ועיי"ש שהביא מיבמות סד, א ובגמ' שם דבמחזיר גרושתו סלקא דעתך שהיא עצמה לא תפסל, וולדה יהיה פגום לכהונה מק"ו דאלמנה, והיאך אפשר שתהיה היא כשרה וולדה פגום, וע"כ דהם שני מסובבים נפרדים, ודחה שם שאפשר שזהו גופא פירכת הגמ' שם מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת.
וע"ע שטמ"ק כתובות כו, ב בשם הריטב"א ששורש הספק הוא האם האב עבר על לאו דלא יחלל, ואם כן יש לומר דזה הביאור בחזקת האם מהני לבת שההכרעה היא על ביאת האב שלא היה בזה מעשה עבירה. (אלא שלפי"ז באב רשע לא יהיה דין זה, וצ"ת). ויעויין עוד בשב שמעתתא ש"ב פרק כ שנראה מדבריו שחזקת האם מהני לבת הוא כפשוטו, דחזקת הכשרות של האם מהני להיות לבת גופה אותה החזקת כשרות. אך בשערי יושר שם תמה עליו מחזקת אבהתא דמהני לבן אע"פ ששם אין הנדון כלל כלפי האב שהוא בודאי נשאר בכשרותו, ע"ע שער"י ש"ד פ"ב. וכן הקשה בקוב"ש שם..
וע"ע שטמ"ק כתובות כו, ב בשם הריטב"א ששורש הספק הוא האם האב עבר על לאו דלא יחלל, ואם כן יש לומר דזה הביאור בחזקת האם מהני לבת שההכרעה היא על ביאת האב שלא היה בזה מעשה עבירה. (אלא שלפי"ז באב רשע לא יהיה דין זה, וצ"ת). ויעויין עוד בשב שמעתתא ש"ב פרק כ שנראה מדבריו שחזקת האם מהני לבת הוא כפשוטו, דחזקת הכשרות של האם מהני להיות לבת גופה אותה החזקת כשרות. אך בשערי יושר שם תמה עליו מחזקת אבהתא דמהני לבן אע"פ ששם אין הנדון כלל כלפי האב שהוא בודאי נשאר בכשרותו, ע"ע שער"י ש"ד פ"ב. וכן הקשה בקוב"ש שם..
2
ג׳והמחלוקת כבר מובנת ממילא, דאם נימא כהצד הראשון, הנה זהו בכלל שני שבילין אחד טמא ואחד טהור כנ"ל, דאע"פ כשאנו אומרים ששניהם טהורים יש סתירה במציאות, בכ"ז לא איכפת לן אחרי דכל אחד מהם הוא מסובב בפני עצמו, או, כמו שאמרנו בבריה שהיא ספק צפרדע ספק שרץ שמי שנגע בה ברה"י נעשה טמא, ומי שנגע בה ברה"ר הוא טהור, ואין אנו מביטים ג"כ על הסתירה שבדבר, ואע"פ ששניהם באים מסבה אחת, אך ס"ס המה מסובבים שונים וכל אחד נשאר בדינו, ובשביל כך גם כאן אנו אומרים: "בשלמא איהי אית לה חזקת כשרות בתה לית לה חזקת כשרות", אבל אם נימא כהצד השני, הנה בהכרח ש"מאן דמכשיר בה מכשיר בבתה", ולא שייך לשאול "בשלמא איהי אית לה חזקת כשרות" - וכו' - שהרי בכה"ג בעצם והסתעפות אפילו היתה להבת חזקת מתנגדת לגמרי - ולא רק שלילת החזקת כשרות, ג"כ לא איכפת לן, כמו הציור באדם טמא מחמת חזקת טומאה, שגם הטהרות שנגע בהן נטמאו, אע"פ שלזה יש חזקת טהרה כנ"ל700הנה למרות שעצם ההנחה שהוא מסובב אחד טעונה ביאור וכדלעיל, אולם לדברים אלו ברור שתהיה נפקא מינה באשה שנבעלה לספק פסול ואחר כך לכשר שהולד שנולד ממנה יהיה כשר, שהרי זה ברור שהולד יהיה פסול רק כתוצאה מפסלותה של האם וכיון שעליה קבענו שיש לה חזקת כשרות גם הולד הנולד ממנה יהיה כשר אף שלו עצמו אין חזקת כשרות, וכך אכן כתבו האחרונים (הפלאה כתובות כו, ב, שו"ת רעק"א תנינא סי' קיא) שאפילו לפוסל בבתה היינו דוקא במי שנולדה מביאה זו, משא"כ במי שנולדה אחר כך. וע"ע אפיקי ים ח"א סי' כז וחידושי הגר"ש שקאפ כתובות סי' ט. וראה להלן..
3