המידות לחקר ההלכה, חלק א, ח; סבה ומסובב ועצם והסתעפות של הדבר כ״דHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method VIII 24
א׳כל גדר חזקה נאמר רק על המקרה ולא על העצם, זאת אומרת, כשאנו מסתפקים אם קרה איזה מקרה שהוא באיזה דבר, אז אנו אומרים, דמוקמינן את הדבר במצבו הקודם, כאילו אנו יודעים ודאי, שלא קרה שום מקרה, אבל אם הספק הוא לא במקרה אלא באיזה עצם שאין אנו יודעים מה הוא, אע"פ שעל ידי זה מסתעפים ספיקות רבות בפעולותיו של העצם ההוא, ובהספיקות הנ"ל כבר יש חזקות, אין אנו משתמשים בהחזקות הנ"ל, כיון שעצם הספק הוא לא בהפעולות המקריות אלא בהעצם גופא705ראה לעיל אות טו מה שהובא מהשערי יושר שבריה שהיא ספק שרץ לא יהיו בה הכללים של ספק טומאה ברשות הרבים או רשות היחיד, ועיין שם מה שצויין בשמו על החילוק בין בריה שהיא ספק שרץ לנוגע בספק שרץ. ועיין להלן אות כט..
1
ב׳דוגמאות לדבר:
2
ג׳אמרינן ביבמות (קי"ג ע"א) דלר"א, דס"ל דחרש הוי ספק שוטה חייבים אשם תלוי על אשתו, דלא בעינן חתיכה משתי חתיכות, אע"פ שיש להאשה חזקה פנויה?706וכ"כ העונג יו"ט סי' עא, דהנה הפנ"י גיטין כח, א כתב מכח קושיא זו שהטעם שאין מעמידים על חזקת פנויה, הוא משום שעל ידי הקידושין הורעה חזקתה. אך הפנ"י עצמו העיר שמדברי התוס' והרשב"א מבואר שחזקה הורעה אינה אלא דרבנן אלא שמכח הוכחה זו סובר דלא כהתוס'. (ועיין מש"כ בבית אפרים (בתשובתו לנוב"י) אה"ע סי' מו אות כב שהסכים עם ראית הפנ"י וכתב שכן דעת הרמב"ם, ויעויין מה שכתב לו בעל הקוה"ס בתשובתו שנדפסה בקובץ כרם שלמה שנת תשמ"א קונטרס ה, שאף שהקושיא חזקה, אי אפשר להוכיח מינה מה שמבואר בכל הש"ס שגם חזקה דאיתרעה יש לה דיני חזקה). וכתב העונג יו"ט וזה לשונו, נראה דלא שייך לאוקמי אחזקה אלא אם נולד ספק בענין אחד וכשנתפוס להכריע הדבר לצד אחד מטעם חזקה לא ישאר דבר בספיקא עוד כמו גבי נגע שאנו דנין להעמיד הנגע על חזקתו ולא נחסר משעת ראיית הכהן עד הסגרו או גבי סכין שלא נפגם משעת בדיקתו עד אחר שחיטה, וגבי מקוה שלא נחסר משעת מדידתו עד אחר טבילת הטמא, וכן בספק קידושין או גירושין, וגבי נדה וגבי חביות של תרומה. אבל הכא גבי חרש שהוא כל ימיו בספק דעתא צילתא או דעתא קלישתא דאף אם נדין את האשה שקידש להעמידה בחזקת פנויה נשאר החרש בספיקו כל ימי היותו חרש אין מעמידין גם את האשה על חזקתה והיא בספק אשת איש כמו שהוא בספק פקח דא"א להעמיד את האשה בחזקת פנויה ולדונו לענין זה לדעתא קלישתא ולכל מילי ישאר בספיקו כגון אם יעיד על אחד להחזיק ממונו בידו נדון אותו לספק פקח שלא להוציא ממון להכי לא מהני חזקה בספק חרש כלל להחזיקו לחרש כיון שהספק נשאר לפנינו ובדבר שלא יהא חזקה נדין אותו בעתיד לבא לפנינו לספק. ובדבר שיהא חזקה לדונו לפקח נדון אותו לפקח להכי אין דנין במעשיו חזקה כלל אף מה"ת. עכ"ל. וכעין זה ביארו גם בשערי יושר שער ב פרק ט, ושו"ת זית רענן יו"ד הלכה ח סימן א אות ו.
3
ד׳אמרינן "אנדרוגינוס יש בו דרכים שוה לאנשים, ויש בו דרכים שוה לנשים - וכו' - כיצד שוה לאנשים? מטמא בלובן כאנשים וזוקק ליבם כאנשים - וכו' - כיצד שוה לנשים? מטמא באודם כנשים" וכו', ואין אנו נכנסים כלל להבדיל בזה בין רשות היחיד ובין רשות הרבים להגיד כבכל מקום שספק טומאת ברה"ר טמא, ובפרט שתמיד יש להדבר המנוגע חזקת טהרה?707כך ביאר באבי עזרי אבות הטומאה פי"ט הלכה א-ב את דברי הג"ר אלעזר משה הורוביץ בתירוצו על הר"ש תרומות פרק ח משנה ח. וציין לדברי המלבושי יו"ט דיני חזקה סימן יג שכתב באופן אחר, עיי"ש שמדברי הרמב"ם בספק שרץ ספק צפרדע שאין צורתן ניכרת וכן ממה דאיתא בנדה עא, א דדם תבוסה איכא עליו דיני רשויות מבואר דלא כהגראמ"ה. ועיי"ש באבי עזרי מה שכתב ליישב. וע"ע מה שכתב בשערי יושר שער א פרק יד סוד"ה ועתה נבאר.
4
ה׳אלא, שכאמור, שבמקום שעיקר הספק הוא בעצם, כמו חרש שהוא ספק שוטה, או אנדרוגינוס שהוא ספק איש ואשה, והספק הזה נשאר לעולם ספק, אז אי אפשר להשתמש בחזקה אף בהפעולות המקריות של העצם ההוא.
5
ו׳ומזה אנו רואים, דלאו דוקא במקום שעיקר הספק הוכרע ע"י חזקה, אין אנו מביטים על הדברים המסתעפים, אלא אף במקום שעיקר הספק נשאר בספק, ג"כ אין אנו מביטים על החזקות שיש בהספיקות המסתעפים מזה.
6
ז׳ובחרש, שאף כשהיה פקח ונתחרש אחרי כך, נמי אמרינן שחייבים רק אשם תלוי על אשתו, ולא חטאת משום חזקתו, חזקת פקח? על כרחך גם כן משום דעל ספק בעצם לא שייך הגדר חזקה, אף אם יש חזקה בהעצם גופא.
7