המידות לחקר ההלכה, חלק א, ח; סבה ומסובב ועצם והסתעפות של הדבר כ״טHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method VIII 29
א׳ואותו הכלל הוא ג"כ בספק טומאה, שאנו מחלקינן בין ספק טומאה ברה"ר ובין ספק טומאה ברה"י, הוא ג"כ רק במקום שהספק הוא בהמקרה, אבל לא במקום שהספק הוא בעצם, כי העצם נשאר תמיד ספק, וממילא אף בהספיקות במקרה המסתעפים ע"י כך, ג"כ לא מחלקינן בין רה"ר ובין רה"י.
1
ב׳כי הנה כבר אמרנו, דזה ודאי דבספק שרץ ספק צפרדע, שאם נגע בה ברה"י הוא טמא, וכשיגע בה ברה"ר הוא טהור, ומזה ראיה דהעצם נשאר בספק, והטומאה הוכרעה רק על המקרה, על האדם שנגע.
2
ג׳ולא שייך להקשות לפי הכלל של עצם והסתעפות הנ"ל, שא"כ איך אפשר שהאדם שנגע בבריה הנ"ל ברה"י יהיה טמא, אחרי שעצם הספק הוא בהבריה ובזה אין הבדל בין רה"י ובין רה"ר, ממילא אף בדברים המסתעפים, בהאדם שנגע, לא יהיה הבדל? דשוב יש בזה אותו התירוץ הנ"ל, דכיון שאין שום נ"מ לדינא בעצם הבריה, אלא רק בנוגע לאלה שיגעו בה, אנו מביטים בכה"ג דוקא על המסתעפים ולא על העצם, כנ"ל.
3
ד׳וזהו הנ"מ בין הציור של בריה, ספק צפרדע ספק שרץ, ובין הציור של אנדרוגינוס וחרש הנ"ל, כי הבריה הנ"ל איננה בת דינים וכל הספק הוא רק על הדברים המסתעפים ממנה, לא כן בחרש ואנדרוגינוס, כנ"ל717הגאון המחבר חולק כאן על השערי יושר שער א פרק יד שהובאו דבריו לעיל. אולם שדברי הגאון המחבר צ"ב דפשיטא שכשיש ספק אמיתי בבריה אם היא שרץ או צפרדע, אי אפשר לקרוא לזה רק ספק בהנפקא מינה (מלבד מה שיש בזה נפק"מ גם לענין שבת), כיון שהוא נדון אמיתי האם בריה זו היא בכלל שמונה שרצים האמורים בתורה. ועיין שם בשערי יושר בסוף דבריו דבספק שרץ ספק צפרדע מיירי שהשרץ עצמו הלך לו ואין אנו דנים על המין אלא על הטהרות שנגע בהם (ועיי"ש בתוך דבריו שרצה לחדש שבספק במין ייחשב לספק ברה"ר שכיון שכל העולם מסופק מקרי רשות הרבים). ואמנם לעצם היסוד אין חולק הגאון המחבר על השערי יושר אדרבה הוא הולך בדרכו, אלא שלדעתו אף ספק שרץ הוא בכלל ספק שהנדון הוא רק לענין הנקפ"מ..
4