המידות לחקר ההלכה, חלק א, ח; סבה ומסובב ועצם והסתעפות של הדבר ל״אHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method VIII 31
א׳ואמנם, גם בחדושי הר"ן ריש נדה אנו מוצאים שסובר ככה, שכתב לתרץ את קושית התוס' למה לא מטמאין למפרע מטעם ספק טומאה ברה"ר? כתב "דמכיון דמסוטה למדוה, ילפינן דוקא דומיא דסוטה שהספק נולד בהאשה שהיא המקבלת את הטומאה, אבל באיש שהוא המטמא אין בו ספק כלל, שאם בה עליה ודאי נטמאה, אבל הכא שנולד הספק בהאשה שהיא נותנת את הטומאה לא דמי לסוטה".
1
ב׳וכן מבואר גם כן בש"מ ב"ק (י"א ע"א), שעל קושית התוס' שם על ההלכה של שליא שיצאה מקצתה ביום הראשון ומקצתה ביום שני, שהקשו שהיכי דמי, אי ברה"ר אפילו בחד ספיקא מטהרינן, ואי ברה"י אפילו בספק ספיקא נמי טמא? ומתרץ הש"מ בשם הרא"ש, "אי נמי, דוקא טומאה מחמת מגע דילפינן מסוטה דומיא דסוטה שאסורה מחמת הבועל, אבל טומאה הבאה מגוף האשה לא ילפינן מסוטה", וגם שם, כמובן, לא נחלק אחרי כך לענין הטהרות שנגעה אם הן נמצאות ברה"ר או ברה"י, ועי' בתוס' סוטה (כ"ח ע"ב) שכתבו ג"כ כנ"ל, אכן, הקשו על זה מהא דתניא בתוספתא דטהרות (פ"י) "נגע באחד בלילה ואינו יודע אם חי או מת ולמחר השכים ומצאו מת, ר"מ מטהר, שספק רה"ר טהור", אלמא דמסוטה גמרינן אפילו במקום שהספק הוא בהמטמא?
2
ג׳ובספר "אמרי בינה" (ח"א דיני שחיטה סי' י"ט), מקשה ג"כ על הנ"ל ממתניתו דטהרות (פ"י מ"א), המסוכן ברה"י והוציאו לרה"ר והחזירוהו לרה"י, כשהוא ברה"י ספיקו טמא, כשהוא ברה"ר ספיקו טהור, שמכל זה חזינן דאין שום הבדל בין אם הספק בדבר הנטמא ובין הספק בדבר המטמא, ולעולם הכלל ספק טומאה ברה"י טמא?719ראה מה שצויין לעיל אות טו מדברי הרע"א בקושיה זו.
3
ד׳אכן, עפ"י היסוד הנ"ל, שיש הבדל בין אם הספק בעצם, ויש משום נ"מ לדינא בו, בהעצם גופא, או שכל הנ"מ הוא רק בהדברים המסתעפים, ורק באופן הראשון אפשר להשתמש בהכלל שאין אנו מביטים על ההסתעפות אלא על העצם, זאת אומרת, שאין אנו מביטים על הספק העיוני של העצם, אלא על הספק המעשי, ובמקום שהספק העיוני שבעצם אינו מביא לשום ספק במעשה בהעצם גופא, אז אנו דנים עפ"י הספק שיש בההסתעפות.
4
ה׳לפ"ז אין בכל אלו הדברים שהבאנו שום סתירה, היינו בנגע באחד בלילה, ואינו יודע אם חי או מת, או המסוכן ברה"י והוציאו לרה"ר וכדומה, שם אין נ"מ לעצם הגוף גופא, שעליו נופל הספק, כי להמת גופא אין שום דינים ו"במתים חפשי", וכל הנ"מ הוא רק כלפי הדברים המסתעפים מזה, ואע"פ שבאופן עיוני אי אפשר להסתפק על הדברים המסתעפים מבלי שנסתפק מקודם על העצם, והעצם הזה נשאר לעולם בספק, בכ"ז, שפיר נכנסים הדברים המסתעפים להכלל של ספק טומאה ברה"ע וספק טומאה ברה"ר, כנ"ל720עיין שם בשערי יושר בתחילת דבריו שכתב דבהא פליגי ר"ש ורבנן, דלר' שמעון כיון שמקור הספק אינו ספק מגע רק ספק במגיע וסבת הספק גורם ג"כ מה שאנו מסתפקים בו אחר כך וכו', ורבנן סברי כיון דאנו דנים תמיד רק לענין הטהרות ולא לענין המסוכן עצמו, וכל חפץ הוא ענין בפני עצמו שנולד בו ספק טומאה, ועל החפץ נולד הספק בשעת מגעו, לכן תלוי באיזה רשות היתה נגיעתו. ובהמשך דבריו הוסיף יותר דבמסוכן אין לנו אף פעם ספיקא דדינא על האדם שאינו דומה לאשה או שרץ שיש בו כמה דינים התלויים בו, אבל באדם מסוכן כיון שבכל רגע יכול דינו להשתנות, אין לדון מה הוא, אלא האם טימא את הטהרות, ובזה ביאר מה שנחלקו ר"ש ורבנן דוקא במסוכן ולא נחלקו כה"ג גם בספק שרץ ספק צפרדע אם אמרינן בכה"ג רה"ר מפסקת, והיינו לדרכו שכיון שבזמן שהבריה תהיה לפנינו נהיה מוכרחים לדון על הבריה ולא על המגעות (ובחלק זה הוא שלא כדברי הגאון המחבר לעיל) על כן לא יהיה שייך בזה מחלוקת ר"ש ורבנן דבכה"ג לא שייך כלל חילוק רשויות וכנ"ל, ודוקא במסוכן שהנדון הוא רק כלפי הטהרות שייך נדון דחילוק רשויות ובזה הוא שנחלקו ר"ש ורבנן..
5