המידות לחקר ההלכה, חלק א, ח; סבה ומסובב ועצם והסתעפות של הדבר ל״בHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method VIII 32
א׳ועי' בתוס' רי"ד בקדושין (ע"ט ע"א) במחלוקת רב ושמואל, שמה שכתב "עוד ראיתי מקשים מהא דתניא נגע באחד בלילה וא"י אם חי אם מת ולמחר השכים ומצאו מת, ר"מ מטהר, וחכמים מטמאים, שכל הטומאות כשעת מציאתן, א"כ לימא רב ושמואל כתנאי? ונראה לי, שאין זה דומה לזה - וכו' - ומפני שאין דומין לא הקשה בהלכה קמייתא דנדה להלל ושמאי מינה, כמו שמקשה מחבית ומקוה, שזו היתה קושיא חזקה, דאע"ג דאיכא תרתי לטיבותא, דלנוגע איכא חזקת טהרה ולאותו שנגע בו נמי איכא חזקה דחיות, ואפ"ה מטמאי רבנן ואמרי, כיון דהשתא מת מעיקרא נמי מת הוי, וכ"ש בנדה כי היכי דהשתא חזאי מעיקרא נמי חזאי, אלא משום דלא דמי, דהתם אתילד ספיקא בטומאה גופה, דבעידנא דנגע לא ידעינן אי הות טומאה או לא, הלכך אמרינן כל הטומאות כשעת מציאתן בין להחמיר בין להקל, שהרי גבי מחט שנמצא מלאה חלודה או שבורה וכו', אמרינן נמי כשעת מציאתן להקל, אבל הכא גבי נדה המטמא ברור הוא כי הוא טמא, ואין בו ספק, אלא שלא ידענו מתי נטמאה האשה ממנו, וכן סימני הבגרות ברורים ומצויים הם, אלא שלא ידענו מתי נולדו באשה, ולכך אין לדמות זו לזו, וזה של נדה דומה לספק מגע, שהטומאה ברורה היא ואותו שנגע במת הרי ודאי נגע, וספק טומאה, ואין להקשות מזה על זה" - ולכאורה נראים כל דברי התוס' רי"ד הללו כמדרש פליאה.
1
ב׳אכן, באמת, כוונת התוס' רי"ד הוא כנ"ל, שמחלק בין העצם ובין הפעולה המיקרית גם בגדרי חזקה וגם בגדרי ספיקות בטומאה כנ"ל, ולכן, לענין נדה שמצאה דם ואין ידוע זמן הראיה, שאין הספק בעצם הדבר המטמא שהוא הדם, כי בודאי הדם הוא טמא, אלא שהספק הוא בהנטמא, בהאשה, ממתי היא טמאה, ע"ז שייך לו מטעם חזקת טהרה, לולי הטעם דמגופה קאתיא, משא"כ בנגע באחד בלילה ואינו יודע אם חי או מת, שם אין הספק בהנטמא אלא בהמטמא, דהרי זה ברור לנו שנגע בגוף זה, אלא שאין אנו יודעים את העצם של הגוף אם הוא חי או מת, שם לא שייכת חזקה דמעיקרא אפילו לגבי הפעולה המקרית, כלומר, להנ"מ המסתעף מזה לגבי האדם שנגע בו, וכן גבי מחט שנמצאה חלודה הספק הוא בדבר המטמא שזהו העצם בזה, אי אפשר להשתמש כלל בהגדר של חזקה דמעיקרא, וע"כ בזה נשאר הגדר של כשעת מציאתן721בשב שמעתתא שמעתתא ג פרק ו הביא את דברי התוס' רי"ד ולמד בדעתו שהחילוק הוא בין ספק מגע לבין ספק אם הדבר עצמו השתנה. והקשה על זה מכמה מקומות א. מקופה שנשתמשו בה טהרות בזוית זו ונמצא שרץ בזוית אחרת שמטמאין את הטהרות דומיא דנגע באחד בלילה אע"פ שבקופה הוי ספק מגע. ב. ממה דאיתא בטהרות פ"ג מ"ה בהא דכל הטומאות כשעת מציאתן אם מכוסות מכוסות ופירש הר"ש לענין צמיד פתיל שאין מסתפקין לומר שמא בשעה שהיה המת היה מגולה ועכשיו הוא מכוסה, והא גם התם הוי ספק מגע והטומאה ברורה. ג. מה שייך להביא ממחט שנמצאת חלודה דכשעת מציאתן אמרינן גם להקל הא ברה"י לא אזלינן בתר חזקה (ראה להלן אות לג).
ובאבן האזל אישות פ"ב ה"ב כתב וזה לשונו, נראה לי בביאור הדברים דחזקה כשעת מציאתן לא שייך אלא על הדבר שאותו הדבר כמו שהוא עכשיו כן היה מקודם, והיינו כאשר מצאנוהו עכשיו שהוא מת כן היה מקודם, אבל על מעשה דהיינו שאנו חוקרים מתי נעשה מעשה זה, אין לנו לומר שמכיון שמצאנו שעכשיו כבר נעשה המעשה, א"כ יש חזקה דכשעת מציאתן שהמעשה נעשה אתמול כיון שאנו צריכין לדון על עצם המעשה, ונמצא דתלוי הדבר מתי הוא עצם הספק, ונמצא לפי"ז דגבי נדה דשם הרי דין הטומאה הוא בשתראה דם היינו בעת שיהיה מעשה הזיבה, וא"כ איך נניח שבשביל שהיה מעשה הזיבה עכשיו לכן היה מעשה הזיבה גם קודם לכן דהא מעכשיו על קודם אין לדון כלל, ולכן גבי קופה עיקר הספק הוא מתי היה פה השרץ דזהו השעת מציאתן, ואנו אומרים כמו שהוא עכשיו פה כן מקודם היה מקומו פה, אבל בנדה דין טומאת הנדה אינו משום שהדם הוא על בשרה, ונאמר דמסתמא גם מקודם היה אותו הדם על בשרה, אלא דהוא דין שופעת דבעינן לדין טומאה, ולכן שפיר מדמה הך דקופה לנגע באחד בלילה דבשניהם שייך שופע דבעינן לדין טומאה, ולכן שפיר מדמה הך דקופה לנגע באחד בלילה דבשניהם שייך חזקה כשעת מציאתן ומנדה שפיר מחלק התורי"ד דבספק מעשה אין אנו דנים מעכשיו על קודם.
ובחזון איש אה"ע סי' פ ס"ק יא-יב ביאר את דברי התוס' רי"ד שדין כשעת מציאתן נאמר רק על הטומאה עצמה או על הטהרה כשהיא לפנינו ולא כשאין הטומאה לפנינו ואנו דנים רק על ההוכחה. וע"ע עבודת הכהן כלל ד פרט ז והלאה מה שכתב בביאור דברי התוס' רי"ד..
ובאבן האזל אישות פ"ב ה"ב כתב וזה לשונו, נראה לי בביאור הדברים דחזקה כשעת מציאתן לא שייך אלא על הדבר שאותו הדבר כמו שהוא עכשיו כן היה מקודם, והיינו כאשר מצאנוהו עכשיו שהוא מת כן היה מקודם, אבל על מעשה דהיינו שאנו חוקרים מתי נעשה מעשה זה, אין לנו לומר שמכיון שמצאנו שעכשיו כבר נעשה המעשה, א"כ יש חזקה דכשעת מציאתן שהמעשה נעשה אתמול כיון שאנו צריכין לדון על עצם המעשה, ונמצא דתלוי הדבר מתי הוא עצם הספק, ונמצא לפי"ז דגבי נדה דשם הרי דין הטומאה הוא בשתראה דם היינו בעת שיהיה מעשה הזיבה, וא"כ איך נניח שבשביל שהיה מעשה הזיבה עכשיו לכן היה מעשה הזיבה גם קודם לכן דהא מעכשיו על קודם אין לדון כלל, ולכן גבי קופה עיקר הספק הוא מתי היה פה השרץ דזהו השעת מציאתן, ואנו אומרים כמו שהוא עכשיו פה כן מקודם היה מקומו פה, אבל בנדה דין טומאת הנדה אינו משום שהדם הוא על בשרה, ונאמר דמסתמא גם מקודם היה אותו הדם על בשרה, אלא דהוא דין שופעת דבעינן לדין טומאה, ולכן שפיר מדמה הך דקופה לנגע באחד בלילה דבשניהם שייך שופע דבעינן לדין טומאה, ולכן שפיר מדמה הך דקופה לנגע באחד בלילה דבשניהם שייך חזקה כשעת מציאתן ומנדה שפיר מחלק התורי"ד דבספק מעשה אין אנו דנים מעכשיו על קודם.
ובחזון איש אה"ע סי' פ ס"ק יא-יב ביאר את דברי התוס' רי"ד שדין כשעת מציאתן נאמר רק על הטומאה עצמה או על הטהרה כשהיא לפנינו ולא כשאין הטומאה לפנינו ואנו דנים רק על ההוכחה. וע"ע עבודת הכהן כלל ד פרט ז והלאה מה שכתב בביאור דברי התוס' רי"ד..
2