המידות לחקר ההלכה, חלק א, ח; סבה ומסובב ועצם והסתעפות של הדבר מ׳HaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method VIII 40
א׳בכל דבר שיש בו גם צד חיובי וגם צד שלילי, נופל ממילא הספק אם שני הצדדים המה מעצם הדבר, או שרק צד אחד מהם הוא עצם הדבר, והשני הוא המסתעף מהדבר.
1
ב׳למשל, קדושין, הצד החיובי שבזה הוא קנין האישות של הבעל, והצד השלילי הוא האיסור שהיא אסורה על כל העולם, ונופל הספק אם גם זה וגם זה הוא מעצם הקדושין, שבשעה שהוא מקדשה הוא פועל את שתי הפעולות הנ"ל, או שעצם הקדושין פועל רק את הצד החיובי, את הקנין אישות, והאיסור לאחרים זהו כבר מסתעף ממילא, בהיות שזה פוגע בקנין האישות של הבעל.
2
ג׳ומזה ממילא בא הספק גם בהגירושין, שיש בהם ג"כ שני צדדים, הצד השלילי, סילוק האישות של הבעל, והצד החיובי, ההיתר שהיא מותרת ע"י כך לאחרים, וכאן הוא הספק להיפך, גם הגירושין פועלים את שתי הפעולות הנ"ל גם יחד, או שהגירושין מסלקים רק את קנין האישות וההיתר לאחרים כבר מסתעף ממילא, ומובן, שהא בהא תליא, שגם הצד החיובי וגם הצד השלילי הם מעצם הקדושין, ע"כ שגם הגירושין פועלים שתי פעולות ביחד, אבל אם נימא שעצם הקדושין הוא רק הצד החיובי והצד השלילי מסתעף כבר ממילא, הנה ממילא בגירושין הוא להיפך, שעצם פעולת הגירושין הוא הצד השלילי, סילוק קנין האישות, והצד החיובי, ההיתר לאחרים, כבר מסתעף ממילא, כי מכיון שנסתלק הקנין אישות ממילא אין כבר סבה לאוסרה על אחרים.
3
ד׳ואמנם מהלשון "דאסר לה אכולי עלמא כהקדש" בקדושין (ב' ע"ב) ומהסבר התוס' שם "ומיהו אם היה אומר טלית זו מקודשת לי אין נראה שיועיל, דגבי אשה במה שמתיחדת להיות היא נאסרת לכל, אבל ככר וטלית לא שייך לומר הכי", משמע דגם החיוב וגם השלילה שבקדושין המה מעצם הדבר, וזהו ההבדל בין קנין אישות לקנין ממון, דרק על קנין אישות שייך הלשון מקודשת ולא על קניני ממון, אע"פ שגם בממון יש איסור של לא תגזול, אך שם אין האיסור מעצם הדבר של הקנין734ראה להלן אות מג., בעוד שבקדושין הוא "אסר לה אכולי עלמא כהקדש"735ראה סנהדרין קח, ב על הפסוק מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה איש ואשתו מקשה הגמ' אישות לבהמה מי אית לה, ותירצה מאותן שלא נעברה בהן עבירה. ופירש רש"י בד"ה אישות לבהמה מי אית לה - נקבה אחת נשכבת לכמה זכרים ואין זו אישות. ועל מה דתירצה הגמ' שלא נעברה בהן עבירה פרש"י שלא נזקקו אלא לבן זוגם, הרי מבואר דעיקר הענין האישות הוא מה דאסורה לכולי עלמא, ודו"ק. ואמנם עיין מהרש"א שם שלאו דוקא בן זוגם שהרי אין אישות לבהמה, אך זהו גופא הדבר דאמנם אין תביעת אישות על בהמה, ועל כן בהכרח דגם דברי רש"י הם לאו דוקא, אך עיקר האישות הוא מה דצריך להיות מיוחד לבן זוגו, אלא דבהמה דלא שייכא באישות מכנה אותה התורה אישות במה שלא נעברה בהן עבירה וכמו שביאר שם בשם הערוך דבשביל שלא באו על שאינן מינן עשה להם כבוד וכתב להן אישות כבאדם, וראה הפלאה שבערכין ערך אישות..
4
ה׳וממילא גם בגט הנה הצד החיובי שבו, ההיתר לאחרים, הוא מעצם הדבר של הגט ולא מסתעף ממילא, וזהו שאנו אומרים בגיטין (כ"ו ע"א) על המשנה "הכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש ומקום האשה ומקום הזמן", שלא רק זה אלא "צריך שיניח אך מקום הרי את מותרת לכל אדם", כי זהו מעצם הגט.
5