המידות לחקר ההלכה, חלק א, ח; סבה ומסובב ועצם והסתעפות של הדבר מ״גHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method VIII 43
א׳גם בקניני ממון יש צד חיובי וצד שלילי, הצד החיובי, כל הזכיות שיש בזה להבעלים, והצד השלילי, שלילת הדבר מכל האנשים האחרים, וגם בזה נופל ממילא הספק, אם שני הצדדים האלה המה מעצמות הדבר, שעצם המושג בעלות כולל שני הצדדים האלה יחד, כלומר, שגם הצד השלילי הנ"ל הוא אחד מזכיותיו של הבעלות שיש לו הזכות לשלול את קנינו מעל האנשים האחרים, או שעצם הבעלות זהו רק הצד החיובי הנ"ל, והצד השלילי מסתעף כבר ממילא בהיות כל זכות השתמשות בזה לאחרים פוגעת בזכיותיו של הבעלים.
1
ב׳וככה, מובן מאליו, הוא הספק גם בהפקר, ששם יש להיפך צד שלילי וצד חיובי, הצד השלילי - הפקעת כל הזכיות מהבעלים, והצד החיובי - הזכות לכל העולם שיהיה כל הקודם בו זכה, והספק שמה הוא ג"כ, אם שני הצדדים הנ"ל הוא מעצם ההפקר, או שרק הצד השלילי זהו עצם ההפקר, והצד החיובי הנ"ל כבר בא ממילא, כי מכיון שהופקעו זכות הבעלות ממילא אין מי שיעכב בדבר שלא יזכה בזה מי שרוצה בכך739ניתן היה לבאר להיפך שגדר הפקר הוא רק אפשרות הזכות לכל אדם לזכות, וממילא אין בזכיה משום הפקעת זכות הבעלים. ועיין תורת זרעים פאה פרק ו משנה א וזה לשונו, ומכל זה נראה דאיכא תרי דיני הפקר, חדא מה שהחפץ בלי בעלים כגון נכסי מדבר וגר שמת ואין לו יורשין שממילא נעשה החפץ הפקר לכל כו' ועוד איכא דין הפקר ע"י הבעלים ועיקר יסוד דינא דהאי הפקר אינו מחמת סילוק רשותו והפקעת הבעלות שלו מהחפץ, דזה גופא קשה דאיך יכול להפקיע הבעלות שלו בלי קנין, אלא עיקר יסוד דינו הוא משום דאיכא "חלות תורת הפקר" וע"י אמירתו "יהא זה הפקר" חל על החפץ "תורת הפקר" ונפקע אח"כ הבעלות שלו ע"י הדינים של תורת הפקר שיש על החפץ כו'. ועיין בדברי הגר"ש שקאפ שיובאו להלן, ובמה שכתב הוא שם בגדרי הפקר, וראה מה שצויין בהרחבה לעיל מדה ז אות יח. וראה להלן אות מו ומה שצויין..
2
ג׳ומובן, שהא בהא תליא, שאם עצם הבעלות כולל גם צד חיובי וגם צד שלילי, ממילא גם בעצם ההפקר יש גם צד חיובי וצד שלילי, אבל אם עצם הבעלות כולל רק צד חיובי והצד השלילי מסתעף ממילא, אז בהפקר הוא להיפך, שעצם הדבר הוא רק הצד השלילי והצד החיובי שבדבר מסתעף כבר ממילא740בשערי יושר שער ה פרק כג כתב וזה לשונו, ונראה לי שביאור הענין (של הפקר) הוא שהדין של החפץ מועיל לדיני הממונות וכו' כיון שיחדו הבעלים את את החפץ על ידי אמירתם שיהיה הפקר לכל נעשה דין על החפץ שאין צריך רשות ורצון עוד מהבעלים, ועל ידי ז יכול להפקיע קנינו מן החפץ כיון שחל על החפץ דין זה של תורת הפקר ודין זה שולל מהחפץ כל כח ושליטה של הבעלים משו"ה משו"ה הוי מעשה קנין להפקיע לגמרי קנין הבעלים דאם ישאר עוד איזה כח לבעלים הוא סותר ענין ההפק, ומשו"ה כיון שחל על החפץ דין הפקר זה הוי סיבה ומעשה קנין להפקיע קנין הבעלים לגמרי כדבר המופקר של נכסי גר שמת וכ"כ בדין ההפקר מחמת שהבעלים רצו לעשותמ דבר זה להפקר, עיי"ש. ומדבריו אנו רואים לכאורה שהוא תפס את ענין הבעלות כעצם לענין שימושי האחרים, דאי לאו הכי מדוע זה שאין צריך עוד רשות מהבעלים הוא סתירה לעצם הבעלות..
3
ד׳וברור, דהמחלוקת הידועה אם ע"י איסור הנאה נפקעה הבעלות לגמרי, שלא יהיה ביכלתו לעכב לשום איש שירצה לקחת, או לא, שזו תלויה בחקירתנו הנ"ל, שאם נימא כהצד הראשון, הנה נהי שע"י איסור הנאה נשללו ממנו כל הזכיות החיוביות שבבעלותו, אבל סוף סוף הצד השלילי שבבעלות, לשלול את הדבר מכל האנשים האחרים, זה לא נאסר בהנאה, וזה עומד בתקפו גם אחרי האיסור הנאה, אבל אם נימא כהצד השני, הנה, מובן מאליו, שלא יתכן שעצם הדבר - הזכיות החיוביות - יתבטל, והמסתעף מהדבר - הצד השלילי - יתקיים, וממילא, כיון שנאסר בהנאה אין שום עיכוב בדבר שכל אחד יקח את זה741לכאורה אין הכרח שבהתבטל הזכויות המתהוות מהבעלות יתבטל ענין הבעלות, והיה מקום לומר שאפשר להיות בעלים על חפץ גם בלא שתהיה לבעלות נפק"מ (מה גם שבעלות יוצרת גם חובות), בפרט אם ננקוט שבעלות היא סיבה וזכויות הם מסובבים שכיצד נימא בזה שנפל הבנין ויפול היסוד אחריו. ואם כן גם דברי הגאון המחבר אינם מוכרחים שאם אמנם בטלו המסובבים שנוצרו מהבעלות, אך לא נתבטלה הבעלות עצמה והסיבה לזכויות אכן קיימות אך שהוא אינו יכול להשתמש בזכויותיו בפועל משום שאיסורא רביע עליה, והוי כאינו ברשותו, אך מדוע שתתבטל בעלות הממון ממנו, וממילא שגם הצד השלילי שבבעלות הגם שהוא מסתעף יכול להתקיים.
אמנם הסוברים שבטלה הבעלות על ידי איסורי הנאה מוכרחים לסבור שבהתבטל הנפקא מינה שבבעלות מתבטלת גם הבעלות בעצמה..
אמנם הסוברים שבטלה הבעלות על ידי איסורי הנאה מוכרחים לסבור שבהתבטל הנפקא מינה שבבעלות מתבטלת גם הבעלות בעצמה..
4