המידות לחקר ההלכה, חלק א, ח; סבה ומסובב ועצם והסתעפות של הדבר מ״דHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method VIII 44
א׳ולכאורה בזה תלויה גם האבעיא בגמ' ב"ק (כ' ע"א וע"ב), אי זה נהנה וזה לא חסר פטור או חייב, שהספק הוא "מי מצי אמר ליה, מה חסרתיך, או דלמא מצי אמר ליה הא איתהנית", שהספק הוא אם מניעת ההשתמשות של אחרים זהו מעצם הבעלות, או שזהו מסתעף ממילא היות וזה מחסר באיזה מדה שהיא בזכות הבעלים742ראה משנת טוביה ב"ק סי' לב שכתב בשם הגר"ש שקאפ דהנדון בזה נהנה וזה לא חסר הוא דכח הבעלות הוא בזכות ההשתמשות של החפץ ושלא פוגעים בהשתמשות יש מקום לומר שמותר לשימוש אחרים, והוא כעין הגדרת הגאון המחבר כאן. והנה לפי"ז נדון החיוב הוא מטעם שכירות אלא דאם לא מפקיע בעלותו של חבירו לא שייך לחייב על שכירות, וכן כתב להדיא הגאון המחבר להלן. ועיין ברכת שמואל ב"ק סי' יד בשם הגר"ח שיסוד חיוב זה נהנה וזה לא חסר הוא מטעם נהנה ובזה גופא הוא הנידון (אלא שלפי"ז צ"ב אמאי במקפיד קודם חייב לכו"ע, ויעויין מה שכתב בזה הגר"ש שקאפ בב"ק סי' יט-כ). וע"ע חידושי הגר"ח על הש"ס שנראה מדבריו דלכו"ע הוי דין ממון ודין נהנה והצד לפוטרו הוא משום שאין הבעלים מקפידים. וראה פנ"י שמצד הדין היה חייב אלא שיש לפוטרו מטעם כופין על מדת סדום, ובחידושי הגר"ש שקאפ שם הקשה דא"כ צ"ב ראית הגמ' ממעילה, דהתם לא שייך זה..
1
ב׳ואמנם, אע"פ שבודאי גם בחצר שלא קיימי לאגרא יכול למחות לכל מי שירצה להכנס שמה, זהו מפני שאז זה לא הוי בכלל זה נהנה וזה לא חסר, כי בזה גופא הוא מחסר לו במה שנכנס בגבולו נגד רצונו, אך הספק הוא בהדר בחצר חברו שלא מדעתו שאין כאן גם החסרון הזה.
2
ג׳ובזה מובן מה דבחסרון כל שהוא אז לכו"ע צריך לשלם הנהנה כל דמי הנאתו, ומשום "שחרורותא ראשייתא פשיטא דצריך לו להעלות שכר כל הדירה", משום, דכאמור, כל הספק הוא בהבעלות, אם התביעה בעד הנאת אחרים נכנסת לעצם הבעלות, או שזה מסתעף מחסרונו הוא, אבל במקום שיש כאן חסרון אז הוא כבר בעלים בודאי על כל ההנאות הבאות מזה, וכמו שכל בעלים יכולים לדרוש את כל הון דעלמא ממי שרוצה לקחת ממנו את עצם הדבר, כך יכולים לדרוש כמה שיחפצו בעד ההשתמשות בדבר, ואם זה היה שלא מדעת בעלים, הנה התשלום הוא בכמות השיווי, או שיווי כל הדבר כשלוקחים את עצם הדבר, או שיווי ההשתמשות כשהשתמשו בזה743צ"ע לפי זה מה שכתב הנמוקי יוסף שהקשה אמאי הוצרכה הגמ' להלן כב, א לטעמא דשאיה יוכת שער או דביתא מיתב יתיב, כדי לפוטרו תיפו"ל דזה נהנה וזה לא חסר פטור (וראה ברא"ש מה שיישב), ותירץ שהוא כנגד החסרון של שחרוריתא דאשייתא. והנה בשלמא להנך דמפרשי שכשיש חסרון לבעלים מגלגלים עליו את הכל (וראה קה"י ב"מ סי' י שכיון שאנו מחייבים אותו ממילא נמדד שוי החפץ בשוק ולא כפי מה שהיה שוה לגבי הבעלים) אתי שפיר שכנגד החסרון של שחרוריתא דאשייתא מרויח הוא בשאיה יוכת שער או ביתא מיתב יתיב, אבל לדברי הגאון המחבר שכל הפטור הוא מחמת שעצם הבעלות לא מונעת שימוש כזה, הנה אין ספק מצד הסברא ששימוש שיש בו חסרון אפילו אם מצד שני הוא מביא תועלת לבעלים אך על כל פנים עצם השימוש הוא הפקעת הבעלות וממילא צריך להתחייב גם בהבאת תועלת זו..
3
ד׳ועי' בתוס' (כ' ע"א) ד"ה זה אין נהנה, שכתבו "אפילו בחצר דלא קיימי לאגרא וגברא דלא עביד למיגר הו"מ למימר דפטור כיון שלא נהנה, אע"פ שגרם הפסד לחברו דאפילו גרשו חבירו מביתו ונעל דלת בפניו אין זה אלא גרמא בעלמא", ועיין ברב אלפס והרא"ש שחולקים על זה, ובצדק משום דהם סוגים נפרדים, סוג של מזיק לחוד וסוג של שכירות לחוד, מזיק משלם רק מצד החסרון, ושכירות אפילו אם אנו סוברים דזה נהנה וזה לא חסר פטור, אבל, כאמור, כשיש כאן חסרון, הנה לא בעד החסרון הוא משלם, אלא בעד ההשתמשות, ובזה כבר לא שייך המושג גרמא, שכל עיקרו בא רק כשמדובר ע"ד חיוב של הפסד, דאל"כ הרי אפשר היה לנו לפוטרו גם בזה נהנה וזה חסר, ולהגיד שממ"נ על מה נוכל לחייבו, מצד ההנאה הרי אין כאן חיוב, והראיה, דזה נהנה וזה לא חסר פטור, ומצד החסרון הרי שוב אין חיוב דאינו אלא גרמא בעלמא, אלא דזהו דין של שכירות שהחיוב אינו בא בעיקרו מצד ההפסד אלא מצד ההשתמשות, כנ"ל.
4