המידות לחקר ההלכה, חלק א, ח; סבה ומסובב ועצם והסתעפות של הדבר מ״זHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method VIII 47
א׳ובירושלמי פאה פרק ששי (הלכה א'), על המחלוקת דב"ש וב"ה הנ"ל, יש מחלוקת של ר"י ורשב"ל ב"הפקיר לבהמה אבל לא לאדם, לאדם אבל לא לבהמה, לישראל אבל לא לגויים - וכו' - על דעתיה דר' יוחנן הפקירו הפקר, ועל דעתיה דרשב"ל אין הפקירו הפקר", ומקור המחלוקת הוא בטעמא דב"ה שאמר, דהפקר לעניים ולא לעשירים אינו הפקר, שלר' יוחנן הטעם הוא מפני שכתוב בפאה "תעזוב אותם מיעוט זו לעניים ולא לעשירים, אבל מה שנאמר במקום אחר - בין לעניים בין לעשירים", ולרשב"ל הטעם הוא "תשמטנה, מאי ת"ל ונטשתה? יש לך נטישה אחרת שהיא כזו, מה זו בין לעניים בין לעשירים, אף מה שנאמר במקום אחר בין לעניים בין לעשירים".
1
ב׳והמחלוקת היא בעצם המושג הפקר מאין מקורו לב"ה, אם משביעית - וזהי דעתיה דרשב"ל, - או שגם ב"ה סוברים כב"ש שמקור ההפקר הוא מפאה, אלא שיש להם מיעוט, שרק בפאה יש מציאות של לעניים ולא לעשירים אבל בשער מקומות לא יתכן, וזהו דעתיה דר' יוחנן756עיין בפני משה שם ובמראה פנים שפירש כן. וראה מה שכתב לבאר ברידב"ז ותוס' הרי"ד שם באופן מחודש שאין המחלוקת לענין גדר הפקר, אלא לענין פטור הפקר ממעשר דבמפקיר לישראל ולא לגוי וזכה בו גוי אין על זה פטור ממעשר. וע"ע תורת זרעים שם..
2
ג׳וממילא לרשב"ל, כיון שכל המושג הפקר הוא משביעית, ושם אין שום הגבלה בדבר, אלא כל הקודם זכה בו, הנה כל הגבלה בזה היא בכלל חצי דבר שלא ניתן להתחלק, ואפילו אם מפקיר לאדם אבל לא לבהמה ג"כ לא הוי כלל, דהמושג הפקר הוא דבר שאין לו בעלות כלל, ואם יש ע"ז הגבלה כל שהיא הרי עוד נשארה ע"ז בעלות במדה ידועה, וממילא זה כבר לא נכנס בהמושג הפקר, אבל לר"י, כיון דגם לב"ה אנו יודעים המושג הפקר מפאה, הנה הפקר הוא כן בכלל הדברים הניתנים להתחלק במה שנוגע ל"כל הקודם זכה בו", אלא שמפאה אנו לומדים שהגבלה מעין פאה אי אפשר במקום אחר, אבל על הגבלה באופן אחר אין לנו מיעוט, וממילא בהגבלות כנ"ל, לאדם אבל לא לבהמה, או לישראל אבל לא לגויים אין אנו ממעטין.
3