המידות לחקר ההלכה, חלק א, ח; סבה ומסובב ועצם והסתעפות של הדבר ו׳HaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method VIII 6
א׳והנה הא"מ בסי' ל"א (ס"ק כ"ב) מתמה, מדוע אנו אומרים באומר לאשה היום את אשתי ולמחר אי את אשתי שמבואר בנדרים (כ"ט ע"א) שהיא מקודשת לעולם, מ"ש זה מהמקדש חצי אשה שאינה מקודשת כלל כמבואר בקדושין, ומאי שנא חצי בגופה של האשה מחצי בהזמן?
1
ב׳אך לפי דברינו ההבדל פשוט מאוד, זהו הבדל בין חצי דבר המסתעף מהדבר, דבודאי תמיד כשמקדש אשה לא נגיד שסבת הקדושין פועלת בחצי אשה והחצי השני כבר מסתעף ממילא, אלא, שכמובן, הקדושין היא סבה להאישות של כל האשה, אבל במקדש את האשה סתם לא נגיד שהקדושין משמשים בתור סבה גם להאישות של היום וגם להאישות של מחר ומחרתיים, אלא שהקדושין משמשים בתור סבה לקדושת הגוף והזמן הבא אחר כך עד עולם זהו כבר מסתעף ממילא.
2
ג׳ולפי דברינו בעל הדבר יכול להגביל את הדבר, או, במלים אחרות, שבעל הסבה, אם היא דרושה למחשבה של בעל הסבה, יכול להתנות שהמסובב לא יצא מזה, אבל איננו בעלים כלל על ההסתעפות היוצאות ממילא670דבריו כאן מיוסדים על דברי הגר"ש שקאפ בקידושין סי' יא וז"ל שם, נראה בהשקפה ראשונה דשני ענינים נפרדים הם, דהנה בהשקפה ראשונה מפרשינן ענין פשטה קדושה בכולה דמהניי דיבורו לתפוס בכולה. וענין לא פקעה קדושה בכדי הוא דאם חלה קדושה שעה אחת שוב אינה נפקעת בכדי ולפי"ז החילוק פשוט דמה דילפינן מקרא דכי יתן ממנו לה' דמהני הקדש של מקצת לחול על כולה זה רק אם הוא בעלים על כולה ולא היכא דאיכא בעלים אחרים, אבל ענין זה שהקדושה אינה נפקעת בכדי דמה שהיא קדושה הוא לעולם אינו משום דיבור של המקדש אלא משום דכיון דהיה הדבר מקודש זה עצמו סיבה להיות נמשך הענין גם לזמן הבא והיכא שהקדושה בעצמה מתפשטת אין לחלק בין אם באה הקדושה ע"י בעלים גמורים או לא כיון דמ"מ היה קדושה לשעה שוב אינה נפקעת לעולם, וזה פשוט. עכ"ל.
וכעין זה כתב גם בקוב"ש קידושין אות נב הובאו דבריו לקמיה. אך הגר"ש שקאפ מקשה שם על עצמו מהא דבתוס' קידושין ריש פרק האומר דמבואר דאמרינן אתי דיבור ומבטל דיבור גם על חלות קדושה שבאה ממילא, והוכיח מזה הגר"ש שקאפ דגם הקדושה דלאחר זמן אינה רק דבר המסתעף אלא היא באה מכח הדיבור הראשון של המקדיש וכל רגע ורגע הוא שהיא מקודשת הוא מכח הקידושין הראשונים שקדשו את כל הרגעים (יעויין בארוכה מערכת הקנינים סי' יב, ועיי"ש שרצה לחדש דעדיין יש חילוקבין ב' סוגי פשטה, חדא דהפשטה הוא מחמת דיבורו ומעשיו ואז לא מהני במקום שיש בעלים אחרים המעכבים לבין היכא דהפשטה הוא מחמת עצם הקדושה וכמקדש אשה לל' יום דבכהאי גוונא גם אם יהיה בעלות אחרת המעכבת, יחול לעולם ולא יהיה החסרון דדעת אחרת, ונשאר בצ"ע). ועיי"ש שיישב ע"פ דברי הרשב"א והר"ן בנדרים שם דזהו ענין של גזיה"כ דויצאה והיתה דכמו שגירושין הוא לעולם כך קידושין הוא לעולם..
וכעין זה כתב גם בקוב"ש קידושין אות נב הובאו דבריו לקמיה. אך הגר"ש שקאפ מקשה שם על עצמו מהא דבתוס' קידושין ריש פרק האומר דמבואר דאמרינן אתי דיבור ומבטל דיבור גם על חלות קדושה שבאה ממילא, והוכיח מזה הגר"ש שקאפ דגם הקדושה דלאחר זמן אינה רק דבר המסתעף אלא היא באה מכח הדיבור הראשון של המקדיש וכל רגע ורגע הוא שהיא מקודשת הוא מכח הקידושין הראשונים שקדשו את כל הרגעים (יעויין בארוכה מערכת הקנינים סי' יב, ועיי"ש שרצה לחדש דעדיין יש חילוקבין ב' סוגי פשטה, חדא דהפשטה הוא מחמת דיבורו ומעשיו ואז לא מהני במקום שיש בעלים אחרים המעכבים לבין היכא דהפשטה הוא מחמת עצם הקדושה וכמקדש אשה לל' יום דבכהאי גוונא גם אם יהיה בעלות אחרת המעכבת, יחול לעולם ולא יהיה החסרון דדעת אחרת, ונשאר בצ"ע). ועיי"ש שיישב ע"פ דברי הרשב"א והר"ן בנדרים שם דזהו ענין של גזיה"כ דויצאה והיתה דכמו שגירושין הוא לעולם כך קידושין הוא לעולם..
3
ד׳ואת ההבדל הזה אנו מוצאים גם בנזירות לר"ש דסובר בנזיר (ג' ע"א) דאם אמר הריני נזיר מן החרצנים לבד דאינו נזיר עד שיזיר בכולן, ובכ"ז באומר הריני נזיר אלא יום אחד לבד מבואר שם בנזיר (ז' ע"א) דהוה נזיר שלשים יום, ומשמע דכו"ע מודים בזה, ומהו ההבדל? אך שוב ההבדל בין חצי דבר ובין דבר המסתעף, דכפי שיבואר אצלנו להלן, הנה טעמייהו דרבנן שסברי שאפילו לא קיבל נזירות אלא בחרצנים לבד, למשל, הוי נזיר בכולם, משום דסברי, דפרטי הדברים הנאסרים בנזירות המה דברים מסתעפים מהתואר קדושה של נזירות שזהו עצם הנזירות671זה לשון הקובץ שיעורים קידושין שם ביישוב קושית האבני מילואים הנ"ל, י"ל דהא דפשטה בכולה, אין הכונה שמתפשט מחצית לכולה, אלא ההקדש חל מתחלה על כולה, וגזה"כ דאפילו מקדיש מקצתה נתקדשה כולה, דוגמא לזה בקבלת נזירות, דאפילו לא נזר אלא מיין גרידא הוא נזיר בכולו, ואין הכונה שנעשה נזיר מיין ואח"כ הנזירות מתפשטת בכולה אלא דמתחלתו נעשה נזיר בכולו, וגזה"כ דסגי בקבלת מקצת נזירות להיות כולו נזיר, ה"נ בהקדש סגי שיקדיש מקצת כדי לעשותה כולה הקדש, וההקדש כולו חל מכח המקדיש, ומשו"ה בבהמה של שני שותפין א"א שתיקדש כולה מכח המקדיש, אבל בהא דקדושה לא פקעה בכדי אפשר שמתחלה לא קדשה אלא לזמן, וכיון שקדשה שעה אחת שוב לא פקעה, והקדושה שלאחר הזמן באה מאליה ולא מכח המקדיש, ובזה לא גרעא משום דעת אחרת, דמ"מ א"א שתהא קדושה פקעה בכדי., ור"ש שחולק על זה נראה דסובר דכל הפרטים הנאסרים המה מצד קבלה, ואלו המה עצם הדבר של הנזירות ו"דבר ולא חצי דבר" בשביל כך בכה"ג לא הוה נזיר כלל, אבל במה שנוגע לזמן גם הוא סובר דהזמן מסתעף ממילא672לפי"ד הגאון המחבר נמצא שדין האומר הריני נזיר על מנת שאהה מותר ביין ודין הריני נזיר מן החרצנים שבשניהם הדין הוא דהוא נזיר שלושים יום, בראשון מפני שהתנה עמש"כ בתורה ובשני מפני שאין נזירות לחצאין, יסוד אחד להם. ולפי זה יש ליישב קושית הלח"מ אמאי כתב הרמב"ם את הטעם דמתנה עמש"כ בתורה תיפו"ל מצד דאין נזירות לחצאין (ואמנם לדברי הגרי"ז הנ"ל שבאופן של תנאי היה באמת חל הדין כפי תנאו לק"מ), ולדברי הגאון המחבר יסוד אחד לשתי הסברות הנ"ל. ועיין בספרו של הגאון המחבר דרך הקודש שמעתתא ג פכ"ו שיישב בדרך זו. ועיי"ש שביאר שהלח"מ הבין דהגדר דאפילו לא הזיר אלא באחד מהם חייב בכולם אינו מצד החלות נזירות אלא מצד הקבלת נזירות, וכתב שם דגם התוס' בכתובות ס"ל הכי שכתבו בדף נו, ב דמה דבנזיר הוי מתנה עמש"כ בתורה הוא מטעם דסבר כר"ש דאמר אינו נזיר עד שידור מכולם, אכן הרמב"ם שפסק דלא כר"ש ואפ"ה פסק דהנודר מאחד הרי זה נזיר בכולם סבר דהוא גדר בחלות דא"א שיחול לחצאין וממילא חל בהכל. (ועיי"ש שהתוס' פליגי על סברא זו גופא דס"ל שאם א"א שיחול לחצאין אינו חל כלל, וע"כ הוצרך התוס' שלרבנן דסברי שאינו חל הוא סברא מצד הקבלה)..
4
ה׳באופן, שג"כ יש לנו מעין ההבדל שבין חצי אשה דאינה מקודשת כלל ובין "היום את אשתי ולמחר אי את אשתי", כנ"ל673עיין מה שהוסיף הגאון המחבר בספרו דרך הקודש שם פכ"ז ופכ"ח לדון אם שייך אופן של נזירות יום אחד..
5