המידות לחקר ההלכה, חלק א, י; אמצעי ותכלית ל״גHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method X 33
א׳ואמנם כל הספיקות הללו מבוארים היטב בירושלמי תרומות פ"ג (הלכה ג') הנ"ל "ר' חמא בר עוקבא בשם ר' אסי בר חנינא אמר לוקה - בהקדים תרומה לבכורים - א"ר זעירא מותיבין קומי ר' יוחנן ושתיק, מה עבר לוקה או אינו לוקה, אתא ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן אינו לוקה - וכו' - אימתי הוא עובר? ר' חייא בר אבא אמר, מתחילה, ר' שמואל בר רב יצחק אמר, בסוף921תמהו על זה בניר ובנועם ירושלמי דהיאך אנו מורים לו להפריש את הבכורים (וזה הניתוק לעשה לשיטת הבבלי ראה להלן אות לה) והלא יעבור אז ועדיף לו שלא להפריש. ועיין מנ"ח מצוה עב וחזו"א דמאי סי' ד סקכ"א שמצוה עליו להשאל כדי שיוכל לתקן את הלאו. ובמעדני ארץ תרומות פ"ג הכ"ג אות ו תמה כנ"ל, ועיין שם דלא היה לו לירושלמי למצוא נפקא מינה בנשרף ודי לנו שיהיה אסור לו לתרום (ואמנם יש שפירשו בזה גופא שהנפק"מ של הירושלמי הוא שצריך לשרוף הכרי ולא לתרום)., מה נפיק מביניהן? לשירוף הכרי נפק מביניהון, על דעתיה דר"ח בר אבא עובר, על דעתיה דרב שמואל בר יצחק אינו עובר, רב שמואל בר אבא בעי מעשר ראשון שהקדימו בשבלין922בענין זה נחלקו הראשונים עיין רש"י קכז, ב שאינו עובר (והעירו מרש"י ביצה יג, א), אבל הר"ש פאה פ"ז מ"ב ופירוש הרא"ש תרומות פ"י מ"ו מבואר שעובר. וע"ע ריטב"א ביצה שם. עובר או אינו עובר - וכו' - תני, בכורים בימינו ותרומה בשמאלו, אית תניי תני עובר ואית תניי תני אינו עובר".
1
ב׳ואמנם כל הסוגיא הזו סובבת והולכת על הספיקות הנ"ל, כי מהספק הראשון יצאו הנפ"מ הללו כשלא בא להמאוחר כלל במציאות, כשנשרף ואין מציאות של בכורים כלל, או שלא בא להמאוחר מדינא, למשל, מעשר ראשון שהקדימו בשבלין שממילא נפטר מתרומה גדולה, שלהצד הראשון שסבת העברה הוא בהקדם הרי ס"ס הקדים את המאוחר, ולהצד השני שסבת העברה הוא מה שאחר את המוקדם, הרי ס"ס לא בא לכך923להבנת הגאון המחבר, המחלוקת היא האם האיסור הוא במקדים או במאחר. ולהבנת הגאון המחבר צ"ע מה מקשה הגמ' מאי בינייהו הא נפק"מ מאיזה שעה עובר על הלאו לענין שנעשה רשע ובודאי לענין מלקות. אולם ניתן לבאר שלכו"ע האיסור הוא בהתחלה והספק הוא האם סגי במה שהקדים את התרומה או שעובר למפרע על ידי שהתרומה קדמה לביכורים. ועיין לקח טוב כלל ה שבתחילת דבריו נראה שפירש כהבנת הגאון המחבר אולם מהמשך לשונו נראה שפירש שעובר למפרע, ועיין מעדני ארץ שם. ועיי"ש בלקח טוב שחוזר בו מפירוש זה בספק הירולשמי ומבאר שלכו"ע עובר בהתחלה והספק הוא בלאו הניתק לעשה ותלוי במחלוקת ר"י ור"ל בקיימו ולא או בקיימו בבטלו ולא בטלו. עיי"ש ובמעדני ארץ הנ"ל. ובהמשך דבריו שם הקשה על עצמו שאם עיקר האיסור הוא בהקדמה אם כן מדוע כתבה התורה בלשון 'לא תאחר', ותירץ ע"פ דברי רש"י סנהדרין מט, ב ד"ה ואידך שכל הקדימויות בתורה החשיבות היא במוקדם חוץ מבסדר עבודת יוה"כ, נמצא שהקדמת הביכורים היא למעלת הביכורים, ומטעם זה הפרשת התרומה המוקדמת היא זלזול בביכורים, נמצא שעצם האיסור הוא איחור הביכורים ומעשה האיסור הוא הקדמת התרומה, ועל כן עם הפרשת התרומה הרי גרם לאיחור הביכורים ולא מהני מה שימנע מלהפריש את הבכורים כמו שלא מהני לבל תאחר בקרבנות אם לא יקריב כלל את קרבנו. ועיי"ש במה שהוסיף עוד..
2
ג׳ומהספק השני יוצאים לנו הנפ"מ הללו, א) כשהפריש שניהם בבת אחת "בכורים בימינו ותרומה בשמאלו" דאם העברה הוא בהמעשה היינו מה שהקדים את התרומה או במה שאיחר את המוקדם הרי בזה אין העברה דהא ס"ס לא הקדים את התרומה ולא איחר את המוקדם, אבל אם נימא דהעברה הוא בהשב ואל תעשה במה שלא הקדים את הבכורים או במה שלא איחר את התרומה גם בזה יש העברה, דהא ס"ס לא הקדים את הבכורים לפני התרומה אלא שעשאן בבת אחת924עפי"ז יש שכתב בחוברת הפרדס שנת תרצ"ה (שנה י חוברת י) ליישב קושית העולם על דעת הגינת ורדים שבשמות הקודש איכא דין סדר ומקשים היאך כתב בן קמצר את השם בבת אחת הא כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו, ולהנ"ל אתי שפיר דבשמות הדין הוא רק שלא לאחר וכל שהוא בבת אחת אינו הפקעה אלא לאי ההקדמה אבל לא לאי האיחור..
3
ד׳ב)נ"מ אם ילקה על הלאו זה אחרי דלאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו אע"פ שבמקום "דבדיבורא קעביד מעשה" שפיר לוקין, אבל אם זהו בכלל של בדיבורא קעביד מעשה מתלי תלי בהחקירה הנ"ל, דאם העברה היא בהפרשת התרומה מקודם שפיר הוא בכלל של בדיבורא קעביד מעשה, אבל אם העברה הוא מה שלא הפריש הבכורים מקודם מובן שאין זה בכלל.
4
ה׳וכל הספיקות הללו הם מפורשים להדיא בהירושלמי הנ"ל.
5