המידות לחקר ההלכה, חלק א, י; אמצעי ותכלית ל״הHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method X 35
א׳ועלינו להבדין בין המדה של "בשעת" שאפילו אם היא בשעת מעשה אך כיון שבעצם העברה אין מעשה שאין מלקות, ובין המדה של מקדים הנ"ל, כי הראשונה מדת "בשעת" יש בזה שני דברים נפרדים, למשל, מחשבת פיגול בקדשים שמקור העברה כפי שאמרנו הוא שבשעת עבודה אסור לו לחשוב מחשבת פיגול, הנה עצם העברה, המחשבה, לא מסתייעת כלום מהעבודה, שהיא המחשבה, היא מחשבה כשהיא לעצמה, כמו שהעבודה היא עבודה כשהיא לעצמה, ואין העבודה משמשת להעברה רק בתור "בשעת" כנ"ל, אבל כאן במקדים, אע"פ שכאמור, כל העברה הוא במה שלא הקדים את הבכורים, אבל מה זאת אומרת "לא הקדים" מה שלא הקדים את הבכורים להפרשת תרומה, הנה סוף סוף אנו משתמשים בהפרשת תרומה בתור אמצעי להעברה, ע"ז שפיר יש מלקות משום דבדיבורא קעביד מעשה כנ"ל.
1