המידות לחקר ההלכה, חלק א, י; אמצעי ותכלית ל״טHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method X 39
א׳ועי' בקדושין (כ"ג ע"א) "רבא אמר, כסף קבלת רבו גרמה לו, שטר קבלת אחרים גרמה לו", ונראה לכאורה מזה, דבכסף העיקר הוא הקבלה, ובשביל כך לא איכפת לן אף אם אחרים נתנו את הכסף שלא מדעתו, אבל באמת יש הבדל בין כסף קנין ובין כסף פדיון, בפרעון, כפי שאמרנו מקודם, בודאי התכלית היא בקבלה, אבל בקנין הלא להיפך תמיד על הקונה לעשות את מעשה הקנין, ואם הוא קונה בכסף העיקר בזה הוא הנתינה, אלא שבעבד הכסף אינו בתור קנין ממש, כי בכל קנין הלא צריך להיות דעת הקונה והמקנה ביחד, ובעבד הלא משוחרר הוא אף בעל כרחו, ושם דוקא אנו אומרים שקבלת רבו גרמה לו, כי הוא לבדו הפועל של הדבר.
1