המידות לחקר ההלכה, חלק א, י; אמצעי ותכלית מ״חHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method X 48
א׳כל המחלוקת של "גורם לממון כממון דמי" או לא היא מחלוקת באמצעי ותכלית, כלומר, אם האמצעי לממון נחשב בעצם הממון או לא, כמו, למשל, קדשים שחייב באחריותם אי משלמים עליהם תשלומי כפל ד' וה', שעצם הממון הוא של הקדש, אבל עכ"פ יש בזה משום אמצעי לממון גם להבעלים, מאחרי שהעד שלהם, כשיגנבו או יאבדו יביא להבעלים חיוב ממון, ור"ש אינו מבדיל בזה בין האמצעי ובין העצם, ורבנן מחלקים בזה951ראה לעיל מדה ט אות כח..
1
ב׳ובזה אין הבדל אם האמצעי הוא בחיוב, זאת אומרת, שע"י ההעדר יתהוה חיוב חדש מה שלא היה מקודם, כמו הציור של קדשים שחייב באחריותם הנ"ל, ובין שהאמצעי הוא בשלילה, כלומר, שהעדר הדבר יביא לכך שלא יוכל להפטר מחיוב ישן שישנו עליו, כמו למשל בגזל חמץ בפסח ובא אחר ושרפו לאחר המועד שלר"ש דאמר דבר הגורם לממון כממון דמי חייב כמבואר בב"ק (צ"ח ע"ב), כאן אין עצם השריפה מביא עליו את החיוב, כי החיוב בודאי הועמד עליו תיכף משעת הגזילה, אלא שלולי השריפה היתה לו עצה איך להשתמט מן החיוב ע"י אמירת הרי שלך לפניך וע"י השריפה שלל ממנו את העצה הזו952בקוב"ש פסחים אות יח כתב להיפך שלגבי קדשים כבר היה עליו חיוב נדר מקודם ואף שהפריש בהמה זו לקרבן מכל מקום כשמתה הבהמה לא הוי חיוב חדש אלא שאין לו במה לשלם את החוב הקודם, אולם בגוזל איסורי הנאה הנה כל זמן שהחפץ קיים לא חל עליו שום חיוב (ואף שסיבת החיוב היא הגזילה אך לא חל עליו עדיין חיוב בפועל) ורק כשנאבד החפץ זהו המחייב אותו בממון, וכעין זה כתבו אחרונים רבים, ראה חזון יחזקאל ב"ק פ"ד ה"ב בשם הגר"ח, אחיעזר ח"ג סי' סב. וראה לעיל מדה ט אות כט-לא ובמה שצויין שם..
2
ג׳וגם מכאן ראיה למה שהסתפקנו כבר בספרנו זה953מדה ט אות כט והלאה. בהא דגורם לממון כממון דמי, אם החידוש הוא בהגורם, כלומר, שאע"פ שעצם הגורם במה שבאה עליו פעולת ההיזק אינו שלו נחשב בשביל ה"לממון" שלו, כאילו הוא, הגורם גופא, הוי שלו, או שהחידוש הוא ב"הממון", כלומר, שאע"פ שבהממון לא בא פעולת ההיזק נחשב בכ"ז כאילו פעולת ההיזק היתה בהממון, והוכחנו דהאמת הוא יותר כהצד הראשון, ומהסברנו הנ"ל עוד תתחזק ההוכחה עוד יותר, דכלאורה איזה נפקא מינה יש בין זה דהגוזל חמץ ובא אחר ושרפו אחרי המועד, לבין "זרק כלי מראש הגג והיו תחתיו כרים וכסתות ובא אחר וקדם וסלקו", כי הלא גם כן בשריפת החמץ הוא סילק רק את הדבר המציל כנ"ל. ולהיפך מדוע לא נבוא בסילוק כרים וכסתות מצד גורם לממון דהא סוף סוף הסילוק הזה גרמו להפסד ממון?
3
ד׳ועוד יותר, מאחרי דאנו מוצאים את הדין דגורם לממון שלר"ש רק בקדשים שחייבים באחריותם ששם ע"י העדרם מתהוה חיוב חדש, ומאין אנו יודעים שגם בגזל חמץ הנ"ל שההעדרה מביא רק לשלילת הפטור הוא ג"כ סובר דגורם לממון כממון דמי, הלא ההבדל שביניהם כל כך בולט?954למה שכתבו האחרונים הנ"ל שאדרבה הענין הוא הפוך ובקדשים הוא גורם שלילי ובגזל חמץ הוא גורם חיובי, אזי הילפותא היא בבחינת כל שכן, ולעצם החילוק הנה ראה שם באחרונים הנ"ל שלדעתם יש אכן חילוק בין גורם בחיוב לגורם בשלילה וכתבו שמטעם זה חלוק גורם לממון שיש כבר חוב (וכגון בקדשים שחייב באחריותן, לדעתם) ובממון זה הוא פורע את החוב שבזה מקרי בעלים גם באיתיה בעיניה כיון שעל ידו הוא פורע את החוב, משא"כ בגורם לממון שיהיה רק אחר שיאבד החפץ וכגון בגזל חמץ שכל זמן שלא נאבד אין חוב ועל כן לא מקרי גורם לממון רק כשליתא בעיניה.
4
ה׳אלא ודאי דפשיטא להגמרא כהצד הראשון, דהחידוש הוא בהגורם, ובשביל כך אין לנו נ"מ בין קדשים שחייבים באחריותם ובין גזל חמץ הנ"ל, דהתשלומים בשניהם הוא לא מצד החיוב שמתהוה עליו, דבזה היינו יכולים לחלק כנ"ל בין חיוב המתהוה מחדש ובין שלילת הפטור, אלא מצד עצם הקדשים ומצד עצם החמץ, דכיון דס"ס פעולת ההיזק או פעולת הגנבה באה ברם, אלא שאנו רוצים לפוטרם מצד שהדברים הללו אינם שלו ואסורים בהנאה, ע"ז מועיל הגורם לממון, שהם בעצמם נחשבים כממון ממש.
5
ו׳וממילא מובן שזה לא שייך בסילק כרים וכסתות דהתם בעצם הכרים והכסתות לא היתה כלל פעולת ההיזק, שהוא רק סלקם ממקום למקום, ואי משום שע"י כך הוא גורם לממון של הפסד הכלי, ע"ז, כאמור, אין כל החידוש של גורם לממון955ראה עין משפט פסחים כט, ב שעל ר"ש הסובר גורם לממון ציין את הרמב"ם חובל ומזיק פ"ז ה"ז דזורק כלי מראש הגג והיו תחתיו כרים וכסתות שהרמב"ם מחייב את המסלק מצד 'כל הגורם להזיק ממון חבירו'. (אמנם פשטות כוונת הרמב"ם היא מצד דינא דגרמי כמו שסובר הרי"ף, וראה מה שצויין במדה ג אות כח על הרמב"ם הנ"ל). וראה רמב"ם הלכות שבועות פ"י ה"ז הסובר שגורם לממון לאו כממון דמי..
6
ז׳וזהו ג"כ ההסבר, מה שנאמר שם בגמרא (צ"ח ע"ב) הנ"ל כשרצה לדמות השורף שטר של חברו למחלוקת ר"ש ורבנן, "אימר דשמעת ליה לר"ש דבר הגורם לממון כממון דמי בדבר שעיקרו ממון - וכו' - בדבר שאין עיקרו ממון מי אמרינן" כלומר, שהחידוש לא יכול לחדש יש מאין, ורק בקדשים שחייבים באחריותם או בגזל חמץ בפסח שבעיקרם המה ממון, אם מפני ההקדש שבהם או מפני איסור הנאה אינם ממון גמור, הנה בא החידוש של גורם לממון לשלול את המיעוט שבהם, מה שממעט אותם ממון גמור, משא"כ בשטר שאין עיקרו ממון לא יכול להיות חידוש של "יש מאין" לעשות את האין ליש.
7
ח׳ובכ"ז כמובן גם שורף שטר לא דמי להא דכרים וכסתות הנ"ל, דס"ס גם בשורף שטר, ס"ס היתה פעולת ההיזק, אם לא בדבר שעיקרו ממון, אבל בכ"ז בדבר המביאו לממון, לא כן בכרים וכסתות, שגם בהם גופא, בהכרים וכסתות לא היתה פעולת ההיזק.
8
ט׳ובכן היוצא מדברינו, שאם פעולת ההיזק היתה בהאמצעי של הממון ולא בעצם הממון, הנה אם האמצעי כשהוא לעצמו עיקרו ממון, אז זה נכנס בכלל גורם לממון, ואם אין עיקרו ממון זהו נכנס בכלל גרמי956בהבדל שבין גורם לממון לגרמי כתב הרמב"ן בקונטרס דינא דגרמי שבגורם לממון הנידון הוא אם הדבר הניזק נחשב לממון ובגרמי דנים אם הפעולה נחשבת למזיק ועל כן אין הנדונים תלויים הא בהא ומאן דסבר גורם לממון כממון יכול לסבור שגרמי פטור, ולהיפך, מאן דס"ל גורם לממון לאו כממון יכול לסבור שדינא דגרמי חייב, וכך פוסק הרמב"ן להלכה (ועיין ש"ך סי' שפו סק"א בדעת התוס' כתובות לד, א וב"ק עא, א). ועיין בעל התרומות שער נא ח"ו וש"ך סי' שפו סק"י בדעתו שדבר בגורם לממון וגרמי חדא מילתא הוא., אבל אם בהאמצעי לא היתה פעולת היזק כלל, אלא איזו פעולה אחרת שעל ידה בא הפסד בממון אחר, זהו כבר נקרא גרמא957בהבדל שבין גרמא לגרמי נאמרו בראשונים כמה שיטות, וחילוק זה של הגאון המחבר הוא דעת הרבה מהראשונים, ראה: ר"י בתוס' ב"ב כב, ב בתירוצו הראשון, מרדכי ב"ק פ"ט סי' קיט, או"ז ב"ק פ"ב סי' קלז, שו"ת הרשב"א ח"ג ומיוחסות סי' רמ, רא"ש ב"ק פ"ט סי' יג וב"ב פ"ב סי' יז. וברא"ש שם הוסיף התנאי דברי היזיקא שכתב הגאון המחבר (ועיין מהרשד"ם חו"מ סי' שלב ושו"ת משאת בנימין סי' כח ופלפולא חריפתא על הרא"ש ב"ק שם אות ע אם התנאי השני שהזכיר הרא"ש (וכ"כ התוס' שם ועוד) דבגרמי בעינן שהנזק יבוא מיד חולק על התנאי הראשון או דבעינן לשניהם).
והרמב"ן אותו מביא הגאון המחבר לא סבירא ליה כלל הנך חילוקים, ולדעתו כל החילוק הוא בין אם הנזק בא מחמתו והיינו ברי היזקא ללא ברי היזיקא שהנזק לא בא מחמתו ובעינן לזה גם שלא יהיה תלוי בדעת אחרים שאם תלוי בדעת אחרים לא מקרי שבא הנזק מחמתו. ואמנם ברמב"ן שם הוסיף דבגוונא שהנזק קורה מעצמו וכגון בעדים שאין להם חוב כלפי השני להעיד ולא באו להעיד ועל ידי זה נגרם לו נזק לא נחשב שהנזק קרה מחמתו כיון שהם אינם חייבים להעיד רק מצד מצות חסד והעובר על מצות חסד אין מן הדין לחייבו ממון ודומה זה למי שרואה חפץ אבוד לחבירו ואינו מחזירו שאינו חייב בדינא דגרמי, וכתב שלפי זה באחר שרואה עדים שבאים להעיד וכבשם כדי שלא יוכלו להעיד, מתחייב אכן מדינא דגרמי (יל"ע הא אכתי לא נגרם הנזק מחמתו ודמי למי שכובל את השני כדי שלא יחזיר אבידה) ושוב כתב דדלא לא מקרי ברי היזיקא דמי יימר שיעידו לבסוף. ומכל הנ"ל מבואר שהרמב"ן שיטה אחרת יש לו ממה שנוקט כאן הגאון המחבר, ולהדיא כתב הרמב"ן דבסילק כרים וכסתות חייב מטעם דינא דגרמי..
והרמב"ן אותו מביא הגאון המחבר לא סבירא ליה כלל הנך חילוקים, ולדעתו כל החילוק הוא בין אם הנזק בא מחמתו והיינו ברי היזקא ללא ברי היזיקא שהנזק לא בא מחמתו ובעינן לזה גם שלא יהיה תלוי בדעת אחרים שאם תלוי בדעת אחרים לא מקרי שבא הנזק מחמתו. ואמנם ברמב"ן שם הוסיף דבגוונא שהנזק קורה מעצמו וכגון בעדים שאין להם חוב כלפי השני להעיד ולא באו להעיד ועל ידי זה נגרם לו נזק לא נחשב שהנזק קרה מחמתו כיון שהם אינם חייבים להעיד רק מצד מצות חסד והעובר על מצות חסד אין מן הדין לחייבו ממון ודומה זה למי שרואה חפץ אבוד לחבירו ואינו מחזירו שאינו חייב בדינא דגרמי, וכתב שלפי זה באחר שרואה עדים שבאים להעיד וכבשם כדי שלא יוכלו להעיד, מתחייב אכן מדינא דגרמי (יל"ע הא אכתי לא נגרם הנזק מחמתו ודמי למי שכובל את השני כדי שלא יחזיר אבידה) ושוב כתב דדלא לא מקרי ברי היזיקא דמי יימר שיעידו לבסוף. ומכל הנ"ל מבואר שהרמב"ן שיטה אחרת יש לו ממה שנוקט כאן הגאון המחבר, ולהדיא כתב הרמב"ן דבסילק כרים וכסתות חייב מטעם דינא דגרמי..
9