המידות לחקר ההלכה, חלק א, י; אמצעי ותכלית נ״אHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method X 51
א׳והרמב"ם אע"פ שמבדיל בין אמצעי הכרחי ובין אמצעי אפשרי, ובשביל כך פסק בפורץ גדר בפני בהמת חברו וכופף קומתו של חברו בפני הדליקה והשולח את הבעירה ביד חשו"ק וכו' שפטור מדיני אדם, כמבואר בפ' ד' מהל' נזקי ממון, בכ"ז פסק ב"זרק כלי מראש הגג והיו תחתיו כרים וכסתות ובא אחר וקדם וסלקו שהוא חייב" כמבואר בפ"ז מהלכות חובל ומזיק (הלכה ח')963עיין ביאור הגר"א חו"מ סי' שצו סק"ג שלדעת הרמב"ם אין חילוק בין גרמא לגרמי וכל החילוק הוא רק בנתכוין להזיק ופורץ גדר ושולח בעירה לא מתכוין להזיק, וכמש"כ הרמב"ם בתשובה לחכמי לוניל (הובאה במ"מ ובמ"ע נזקי ממון פ"ד ה"ב) שזה ההבדל בין פרצוה לסטים שנתכוונו לגנוב ולא מחייבו לפרצה חבירו דמחייב. ועיין אבי עזרי הל' נזקי ממון שם שכתב דרך אחרת מהבנת הגר"א ולדעתו הטעם שמחייב הרמב"ם כשחבירו פורץ הוא מצד שנעשה הפורץ בעלים על הבהמה ולא מתחייב מדין דינא דגרמי אלא מדין שן ורגל דבהמה דידיה. ועיין אור שמח ואבן האזל על הרמב"ם נזקי ממון שם., מפני, שכאמור, הוא מבדיל שפיר בין אמצעי הכרחי ובין אמצעי אפשרי, אבל אינו מבדיל בין אמצעי חיובי ובין אמצעי שלילי.
1
ב׳ומענין הוא שגם במלאכה שאינה צריכה לגופה נמי פוסק הרמב"ם בפ"א מהלכות שבת (הלכה ז'), דחייב. שכאמור, שגם שם אנו באים מטעם אמצעי לתכלית או תכלית שלילית והרמב"ם אינו מבדיל בזה כנ"ל.
2
ג׳וכמובן, שאין הכוונה לומר ששני הדברים תלויים זה בזה, כי, כמובן, המה שני ענינים נפרדים, אכן יש בשניהם איזה צד השוה ע"י הנקודה ההגיונית הנ"ל.
3