המידות לחקר ההלכה, חלק א, י; אמצעי ותכלית נ״בHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method X 52
א׳ונחזור לעניננו, למלאכה שאינה צריכה לגופה, עי' בתוס' שבת (צ"ד ע"א) ד"ה ור' שמעון פוטר, מחלוקת רש"י ותוס' בהמקור שמלאכה שאצל"ג פטור לר"ש, שרש"י פירש משום "דברצונו לא היתה באה לו ולא היה צריך לה שאינה אלא לסלקה מעליו, כמו צד נחש שלא ישכנו, או מכבה גחלת שלא יזיקו בו רבים דברצונו שלא היה בעולם", ובהא ד"חס על הפתילה (שם ל"א ע"ב) פירש "דאינה צריכה לגופה משום דאין צריך לכבוי זה ואם לא הובערה מעולם היה ניחא ליה", והתוס' הקשו על זה "מקורע בחמתו למירמי אימתא אאינשא דביתיה דהתם צריך למלאכה ורוצה הוא שיהא בעולם?" ובשביל כך דחו פירש"י, ופרשו שכל הטעם הוא משום דלא הי' בכהאי גוונא במשכן.
1
ב׳אכן לפי דברינו קושית תוס' מסולקת מאליה, דכפי האמור מלאכה שאצל"ג כוללת שני דברים, מלאכה שאינה רק אמצעי לתכלית, או מלאכה שיש בה רק תכלית שלילית, ופירש"י הוא על הדברים הנכנסים להסוג השני, ורש"י הביע את זה בלשונו הזהב והקצור, "דברצונו לא היתה באה לו שאינה אלא לסלקה מעליו" שזהו תכלית שלילית כנ"ל, אך בודאי גם רש"י מודה בהסוג א' של מלאכה שאינה צריכה לגופה, והראי' "מחופר גומא ואינו צריך אלא לעפרה", שגם שם בודאי התכלית אינה תכלית שלילית אלא תכלית חיובית, כי הוא צריך לעפרה ממש ולא לסלק את העפר אלא להשתמש בו, ובכ"ז זוהי מלאכה שאצל"ג, משום שהמלאכה היא רק אמצעי לתכלית, כי אם החפירה היא משום בנין הרי התכלית מונחת בעצם הפעולה, משא"כ בכה"ג הנה התכלית באה על ידי הפעולה, אבל לא מעצם הפעולה, והכי נמי בקורע בגד בחמתו למירמי אימתא אאינשי דביתיה, ס"ס המלאכה איננה רק אמצעי לתכלית, כי אין התכלית בעצם הקריעה, אלא רק שעל ידי הקריעה באה לו תכלית אחרת שאינה כלולה בעצם הקריעה964כן מבואר לכאורה בדברי הרשב"א שכתב על דברי רש"י זה לשונו, וא"ת תופר יריעה שנפל בה דרנא לא יהא חייב על קריעתה לפני כן שאינו צריך לגופה של תפירה שברצונו לא נפל בה דרנא ולא היה צריך לאותה מלאכה (והיא קושית התוס' שם), יש לומר דמ"מ כיון שנפל בה דרנא צריך הוא לאותה תפירה ונהנה הוא ממנה כתולש מן המחובר דברצונו לא היה מחובר ואינו צריך שיהא מחובר בכדי שיתלוש ממנה ואעפ"כ מאחר שהוא מחובר צריך הוא לתלוש ונהנה הוא מאותה תלישה ממש ומלאכה הצריכה ממש הוא עכ"ל. ומבואר מדברי הרשב"א כדברי הגאון המחבר שיש חילוק בין תכלית חיובית לתכלית שלילית. וכ"כ להדיא בביאור דברי הרשב"א במרכבת המשנה בהקדמה להלכות שבת שכתב בביאור דבריו שיש ג' סוגי מלאכות קלקול תיקון הקלקול ומניעת קלקול ובתיקון כו"ע לא פליגי דחייב ובקלקול כו"ע לא פליגי דפטור ונחלקו בסילוק הקלקול וזה החילוק בין תפירת דרנא המוגדרת כתיקון ולא רק כסילוק הקלקול משא"כ הוצאת המת הוא רק סילוק הקלקול, ומבואר כנ"ל. וכן כתבו הלבוש מרדכי (לר' משה מרדכי אפשטיין) שבת סימן יא והג"ר יחזקאל אברמסקי במוריה שנה ג כרך ו-ז ובספר הזכרון להגר"י אברמסקי עמ' סז. וראה ביאור הלכה סי' שיט שהביא קושית האחרונים אמאי בורר לא הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה שאינו צריך את הברירה רק את התוצאה, ויש לדון בכוונתו דאין לומר שהוא בגדר אמצעי לתכלית דהלא זה גופא בורר ומה שייך לומר על זה אמצעי לתכלית, וע"כ שקושייתו היא מצד סילוק ההיזק שגם כאן הוא תכלית שלילית וכשמוציא הפסולת הוי סילוק הקלקול, ועיין שם בביאור הלכה מה שתירץ. ואמנם רש"י מודה גם במלאכה שאינה צריכה לגופה מצד שהיא רק אמצעי וכמש"כ הגאון המחבר וכן מבואר בחת"ס ליומא שם דיש שני מיני גדרים במלאכה שאינה צריכה לגופה או באופן שברצונו לא היתה באה לו או באופן שהמלאכה היא רק אמצעי. וע"ע ביאור הלכה סי' שמ..
2