המידות לחקר ההלכה, חלק א, י; אמצעי ותכלית ס״דHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method X 64
א׳ועלינו להוסיף עוד בזה להשלמת הציור:
1
ב׳א) דעת הרא"ש בהדקיה באנדרונא דדוקא הכניסו בחדר וסגר עליו הדלת חייב, אבל אם נכנס מאליו וסגר עליו הדלת פטור דאינו אלא גרמא, וכן הוא פסק ההלכה בש"ע ח"מ, וא"כ למה מתחייב כשנכנס הצבי מאליו והוא רק נעל את הדלת הא כתיב "לא תעשה כל מלאכה" ואין זה בכלל מלאכה? אלא כנ"ל דזהו בכלל "מלאכת מחשבת", שהמחשבה נותנה לזה שם מלאכה כמו שאמרינן בב"ק (ס' ע"א) לענין זורה ורוח מסייעתו דחייב בשבת אע"פ שלענין נזקין הוא פטור מהטעם "כי אמרינן זורה ורוח מסייעתו הנ"מ לענין שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה, אבל הכא גרמא בעלמא הוא וגרמא בנזקין פטור"984כך דימה גם בחידושי הגר"ש שקאפ כתובות שם עיי"ש בסו"ד שכתב וזה לשונו, ונראה להוסיף טעם לדבר זה מה שחידש הרשב"א לענין צידה לחלק בין שאר מלאכות דבצידה דאינו עושה מעשה בגוף בע"ח לצודו בכה"ג על ידי נעילת דלת והוה רק כגורם אלא דמלאכה זו נעשה בכה"ג וכעין דאמר ר"א בב"ק לענין זורה ורח מסייעתו יעו"ש, בכה"ג אין פסיק רישא וגם כוונה משותפת לא מחשיבו להקרא על מעשה נעית דלת לשם צידה אם לא שעושה בכוונה לשם צידה גרידא ובלא"ה אין שם המעשה מחשבת על שם צידה..
2
ג׳ב) מדברי הרמב"ם מבואר, דנעילה לבד בלי ההכנסה בידים נחשבת לתולדה דצידה, ובשביל כך כתב דין נעילה אחרי שכתב תולדה לצד, וזה משמע גם מתחילת דבריו שכתב "הצד חיה ועוף - וכו' - כיצד? רדף אחר צבי עד שהכניסו לחדר ונעל בפניו, או שצד צפור למגדל ונעל בפניו חייב", ואם הנעילה לבדה היא אב מלאכה, א"כ הכניסה לא הועילה כלום, דהא כניסה בלי נעילה בודאי איננה צידה ואם יש נעילה כבר אין אנו צריכים לכניסה ולמה מדגיש הרמב"ם את הכניסה? אלא ש"מ דהאב מלאכה שבזה בא רק ע"י כניסה ונעילה ביחד כנ"ל985ראה אבני נזר סי' קצה שכתב דלאב בעינן הכנסה ונעילה יחד דומיא דמה שהיה במשכן, אך גם בנעילה לחוד הוי צידה אך דלא חשיב אב אלא תולדה. ועיין פרי מגדים סי' שטז א"א סק"י שהביא בזה סתירות מדברי רש"י. וראה מה שכתב האבני נזר מהיראים., ונ"מ לענין קלב"מ, דאם יזיק בשעת הכניסה יהיה פטור כמו שאמרינן בכתובות (ל"א ע"א) בהזורק חץ וקרע שיראין בהליכתו פטור מפני שעקירה צורך הנחה היא986ראה מה שכתב הגאון המחבר לעיל מדה ד אות ט והלאה בגדר עקירה צורך הנחה ושם איזה חלק מהוה את המלאכה העקירה או גם ההולכה ובזה יהיה תלוי גם לענין קלב"מ עיי"ש מה שהובא מהגר"ח, ואכמ"ל. וראה גם לעיל במדה זו לענין גדר הוצאה אם המלאכה היא בעקירה או בהנחה או בשתיהם, ראה גם מה שנכתב בהערות. ולפי זה יש לחקור גם כאן שההכנסה והנעילה הם חלקי מלאכה, אך עכ"פ האם ההכנסה היא בגדר עקירה או לא.
ובשבת קו, ב הצד ארי בשבת אינו חייב עד שיכניסו לגורזקי שלו. ובשפת אמת שם נסתפק היכא דאחד צד את הארי והשני הכניסו לגורזקי אם השני חייב או דהוי כשנים שעשאוהו. וראה ערוה"ש סי' שטז סעיף ה על הדין שהצד לתוך ביבר גדול אינו חייב כיון שאינו יכול לצוד בשחיה אחת שאפילו הכי מסתפק לומר הצד מהביבר גדול גם כן אינו חייב שאף שהראשון לא גמר את מלאכת הצידה מ"מ אי אפשר לקורא צידה לשני כיון שהבע"ח אינו חופשי (אכן במשנ"ב כתב בפשיטות שחייב ונחלקו בגדר צידה, ודו"ק. ובערוה"ש שם הביא דבתוספות להדיא שחייב, אך בדברי הרמב"ם הוא מסופק), ועיי"ש שאם הראשון עשה גם את ההכנסה לביבר וגם את התפיסה בביבר חייב בודאי משום דממה נפשך עביד את כל המלאכה. ובספיקות אלו יש להסתפק גם כן כדברי הגאון המחבר אם יהיה קלב"מ על הצד ארי ומכניס לגוהרקי בזמן הצידה. וכן לדעת הערוה"ש במכניס לביבר גדול ואחר כך תופסו אם יהיה קלב"מ על ההכנסה לביבר הגדול. וכן יש להסתפק בקלב"מ בכתיבת אות הראשונה או באורג חוט ראשון, ויש לחלק בין הנושאים ודו"ק..
ובשבת קו, ב הצד ארי בשבת אינו חייב עד שיכניסו לגורזקי שלו. ובשפת אמת שם נסתפק היכא דאחד צד את הארי והשני הכניסו לגורזקי אם השני חייב או דהוי כשנים שעשאוהו. וראה ערוה"ש סי' שטז סעיף ה על הדין שהצד לתוך ביבר גדול אינו חייב כיון שאינו יכול לצוד בשחיה אחת שאפילו הכי מסתפק לומר הצד מהביבר גדול גם כן אינו חייב שאף שהראשון לא גמר את מלאכת הצידה מ"מ אי אפשר לקורא צידה לשני כיון שהבע"ח אינו חופשי (אכן במשנ"ב כתב בפשיטות שחייב ונחלקו בגדר צידה, ודו"ק. ובערוה"ש שם הביא דבתוספות להדיא שחייב, אך בדברי הרמב"ם הוא מסופק), ועיי"ש שאם הראשון עשה גם את ההכנסה לביבר וגם את התפיסה בביבר חייב בודאי משום דממה נפשך עביד את כל המלאכה. ובספיקות אלו יש להסתפק גם כן כדברי הגאון המחבר אם יהיה קלב"מ על הצד ארי ומכניס לגוהרקי בזמן הצידה. וכן לדעת הערוה"ש במכניס לביבר גדול ואחר כך תופסו אם יהיה קלב"מ על ההכנסה לביבר הגדול. וכן יש להסתפק בקלב"מ בכתיבת אות הראשונה או באורג חוט ראשון, ויש לחלק בין הנושאים ודו"ק..
3
ד׳וראיתי לאחד מן האחרונים שמקשה, דא"כ אפילו כשעשה שני הדברים ביחד גם הכניסה וגם הנעילה נמי לא תחשב רק תולדה, מ"ש מהא דאמרינן בב"ק (כ"ו ע"ב) ב"זרק כלי מראש הגג והיו תחתיו כרים וכסתות שאפילו הוא בעצמו קדם וסלקו פטור, וכן בסנהדרין (ע"ז ב') כשזרק בו חץ וסמיו בידו ובא אחר ופזרן ואפילו קדם הוא עצמו ופזרן פטור דבעידנא דשדי ליה יכול להתרפאות הוא, והכ"ג נימא, דבשעת ההכנסה עדיין אין כאן צידה, דהא יכול לצאת והנעילה בעצמה אינה אלא תולדה?
4
ה׳אך ההבדל הוא ג"כ בזה, דגם לענין נזקין וגם לענין רציחה החיוב הוא מצד הפעולה שבדבר, ואם גם לענין רציחה בעינן כוונה, הנה הכוונה באה רק בתור מיעוט, דהפעולה מביאה לידי תוצאות רק כשהוא מתכוון אליה, ואנו צריכים לפעולה מסוימת ואחידה שהיא היא המביאה להריגת נפש ובכה"ג זה חסר, משא"כ בשבת שה"מלאכת מחשבת" הגדרתה היא שע"י המחשבה מתהוה המלאכה, וס"ס המחשבה מאחדת גם את הכניסה וגם את הנעילה ל"מלאכת מחשבת" אחת שהיא אב מלאכה.
5
ו׳ג) ברמב"ם פרק י"ד מהלכות שבת (הלכה כ"ב) "המשלח כלבים שיצודו צבאים וארנבים וכיוצא בהם וברח הצבי מפני הכלב והוא היה רודף אחר הצבי או שעמד בפניו והבהילו עד שהגיע הכלב ותפסו הר"ז תולדת צד וחייב".
6
ז׳וברמ"א בסי' שט"ז מהלכות שבת (סעי' א') כתב בסתם "המשסה כלב אחרי חיה בשבת הוי צידה", וכבר פי' דאין סתירה מהרמב"ם שמשמע דבעינן שגם האדם יעשה איזה מעשה, כי הרמב"ם מיירי באופן שאין ודאות שישיגנו הכלב, והרמ"א מיירי באופן שיש ודאות.
7
ח׳אבל עכ"פ גם מזה אנו רואים את ההבדל שיש בין שבת ובין נזקים, ששם "שיסה בו את הכלב שיסה בו את הנחש פטור מדיני אדם", משום דשם עיקר החיוב הוא על הפעולה, וכאן עיקר החיוב הוא מצד המלאכת מחשבת כנ"ל.
8
ט׳תם ונשלם שבח לאל בורא עולם
9