המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יא; מציאות ודין ק״בHaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XI 102
א׳וביו"ד סי' צ"ח (סעיף ב') "אם נתערב מין במינו ונשפך בענין שאין יכולין לעמוד עליו לשערו, אם נודע שהיה רובו היתר מותר וכו', אבל אם נתערב בשאינו מינו ונשפך בענין שאין יכולין לעמוד עליו לשער, אפילו נודע שהיה רובו היתר אסור" – מובן ששם אי אפשר לבוא מצד חזקת היתר, דשם אדרבא זיל אידך גיסא ואמרו העמד איסור על חזקתו, כיון דהספק הוא אם האיסור גופא נהפך להיות היתר ע"י בטול בששים ועלינו להעמידו על חזקתו שלא נהפך להיתר414כן כתב הרעק"א הנ"ל. ועיין בדברי הגהמ"ח לעיל (אות פט) בגדר ביטול שהמציאות עצמה לא נשתנתה רק הדין., משא"כ לענין ש"אני אומר" הנ"ל דזהו גופא ספק, אם יש בזה איזה דבר שיש לו חזקת איסור מועילה החזקת היתר שההיתר לא נהפך לאסור עכ"פ, ואי משום הספק של האיסור גופא שמא נפל, ע"ז שוב שייך בטול ברוב אפילו במה שנוגע לטעם415וזהו שלא כדברי הרעק"א שם, ועיין בשערי יושר הנ"ל..
1