המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יא; מציאות ודין ק״אHaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XI 101
א׳כל חזקה דמעיקרא באה רק כשאין לנו ספק במציאותו של הדבר שעליו אנו דנים, זאת אומרת, שזהותה של המציאות ודאית לנו, אלא שיש לנו ספק בזהותו של הדין מן העבר לההוה ועל זה באה החזקה דמעיקרא להמשיך את אותו הדין, אבל במקום שזהותה של המציאות גופה מוטלת בספק לא שייך לבוא בזה מטעם חזקה.
1
ב׳ובזה יש לתרץ קושית התוס' בחולין (צ"ט ע"א) דאמרינן על הגמרא בפסחים (מ"ד ע"א) על קושית הגמ' שם, למ"ד כזית בכדי אכילת פרס דאורייתא, מהא דב' קופות אחת חולין ואחת תרומה ולפניהם ב' סאין וכו', וא"א כזית בכדי אכילת פרס דאורייתא, אמאי אמרינן שאני אומר, "והשתא כי נמי אמרינן, כזית בכדי אכילת פרס לא דאורייתא, תקשי ליה אמאי אמר שאני אומר, כיון דטעם כעיקר דאורייתא?" ותרצו דהתם איירי ב"מינו", וכבר תמהו על דבריהם אלו408ביאור הגר"א (או"ח סימן תנא סעיף ב); שער המלך (הל' חמץ ומצה פ"א ה"י); ברוך טעם (שער התערובות פ"ג)., דהא שם בפסחים מדברים גם ב"שתי קדרות אחת של חולין ואחת של תרומה ולפניהם שתי מדוכות אחת של חולין ואחת של תרומה" ומה יענו שמה?
2
ג׳אכן, באמת הלא, לכאורה, יש לבוא בזה מצד חזקת היתר לומר, דהקדירה או הקופה של חולין בחזקת היתר הן עומדות, וכבר העירו ע"ז בתוס' יבמות (פ"ג ע"א) ד"ה שתי קופות? אכן, כאמור, כל חזקת היתר הוא כשאין ספק במציאותו של העצם, אלא שהספק הוא בהתואר שלו, למשל, כשאנו אומרים "נשחטה בחזקת היתר עומדת עד שיודע לך במאי נטרפה", הרי זה ודאי שזו היא אותה הבהמה אלא שאנו מספקינן, דלמא נשתנה תוארה מהיתר לאיסור, וע"ז אנו אומרים דמוקמינן לה בחזקת היתר כמו שהיתה, אבל כאן, הלא אנו מספקינן דלמא נפל האיסור לתוך היתר ויש כאן מציאות של איסור וכשאנו באים להתיר את האיסור, מטעם דהאיסור גופא נהפך להיות היתר, הרי אדרבא יש כאן חזקת איסור409בעיקר הנדון אם שייך חזקת היתר בתערובת, ראה פתחי תשובה (יו"ד סי' צו סק"ב) שהביא דברי הפליתי שתמה על הש"ך מדוע חתך צנון בספק סכין של איסור (והוא ב"י) אזלינן לחומרא, הא יש לצנון חזקת היתר, והפת"ש שם הביא לתמוה עליו דמה שייך חזקת היתר בתערובת, ועיין בשו"ת מהרי"ל דיסקין (סי' תקע) מה שכתב בדברי הכו"פ. ובשב שמעתתא (ש"ג פ"ז) כתב זה לשונו: ואפשר דבספק תערובות כיון שאין האיסור בגופו אלא מחמת תערובות האיסור שבו א"כ לא אמרינן בזה חזקת היתר, דלא שייך חזקת היתר אלא היכא שהאיסור בגופו, וכמו ספק טריפה אמרינן אוקי בהמה בחזקת היתר ועדיין היתר הוא, וכן בספק טומאה שייך חזקת טהרה, אבל בזה שאין האיסור בגופו אלא התערובות שבתוכו הוא האיסור, דלא אמרינן חתיכה נעשה נבילה אלא בבשר בחלב ולא בשאר איסורין, וא"כ גם אחר שנפל האיסור אין ההיתר נאסר אלא שהאיסור שבתוכו אסור, ולא שייך בזה חזקת היתר דאיסור שבתוכו מעולם אסור היה וההיתר לא נאסר, וכיו"ב כתב בשו"ת עונג יום טוב (יו"ד סי' פא ד"ה מיהו). אמנם בשו"ת רעק"א (סימן פב, וע"ע גליון רע"א יו"ד סי' א בט"ז ובתשובותיו ח"ג סי' נו) חילק בזה בין יבש ביבש ללח בלח, דבלח בלח במין במינו איכא חזקת היתר כנגד החזקת איסור, וזה הטעם דבספק ס' אזלינן לקולא בדרבנן ולחומרא בדאורייתא, יעויין גם בשו"ת שיבת ציון (סי' לב), ועיין עונג יו"ט (שם) שהעיר דלפי"ז בבשר בחלב דאיכא חזקת היתר לשני הצדדים היה צריך להיות מותר בספק ששים.
אכן בשערי יושר (שער ב פרק יא) פליג ארעק"א וסבירא ליה דאף ביבש ביבש איכא חזקת היתר בתערובת, והוכיח כן מהא דאפילו ספק דבר חשוב מותר ולא אמרינן דיש לו חזקת איסור. וביאר דמהני הביטול ברוב דאורייתא להוריד את החזקת איסור ושוב לא אכפת לן דמדרבנן אינו בטל כיון דהוי ספק. וע"ע בצמח דוד (על הרעק"א שם מה שהעיר על דבריו)..
אכן בשערי יושר (שער ב פרק יא) פליג ארעק"א וסבירא ליה דאף ביבש ביבש איכא חזקת היתר בתערובת, והוכיח כן מהא דאפילו ספק דבר חשוב מותר ולא אמרינן דיש לו חזקת איסור. וביאר דמהני הביטול ברוב דאורייתא להוריד את החזקת איסור ושוב לא אכפת לן דמדרבנן אינו בטל כיון דהוי ספק. וע"ע בצמח דוד (על הרעק"א שם מה שהעיר על דבריו)..
3
ד׳אמנם, כבר ביארנו למדי410ראה לעיל (אות עז)., שאין אנו מביטים בחזקות על תרתי דסתרי, וכל דבר ודבר אנו מעמידים על חזקתו, אע"פ שיש בזה סתירה בקביעת המציאות, אך, כמובן, שכאן לא שייך להגיד שההיתר ישאר היתר מטעם חזקת היתר והאיסור ישאר איסור מטעם חזקת איסור, דהא סוף סוף מעורבים הם ביחד, ואע"פ שבכאן בשתי קופות ובשתי קדרות הרי אפשר ג"כ שאין בההיתר תערובות איסור כלל, כמו שאומר "שאני אומר" וכו', אבל מכיון שס"ס אפשר שהאיסור נפל לתוך היתר, אי אפשר להשתמש בטעם חזקת היתר כדי לפתור את הספק הזה, אם נפל האיסור או ההיתר גופא, דכל גדר חזקה בנוי על יסוד סבה ומסובב, כלומר, שהודאות של המעיקרא היא סבה להכריע את הספיקא של עכשיו, משא"כ כאן, דזהו גופא הוא ספק, דלמא יש בזה תערובות איסור דמעיקרא, באופן שהמעיקרא גופא הוא בספק.
4
ה׳אבל במקום שזהו ודאי, שיש רוב בהיתר נגד האיסור, וכל הספק הוא שיאסר מצד נותן טעם, וכיון דס"ס ההיתר נשאר היתר מטעם החזקה, תו אין כלל ספק מצד האיסור של טעם כעיקר, דהא לפ"מ שביארנו במדה א' (אות טו) היינו צריכים לומר דהטעם גופא יבטל ברוב411ע"ע לעיל (אות פט) ביאור אחר בהא דלא אמרינן ביטול ברוב בטעם והוא משום שלא שייך ביטול ברוב כיון שהמציאות הופכת לאיסור, ולפי"ז יש לדון בדבריו כאן., אלא רק משום שכיון שטרם הביטול אין כלל היתר, ממילא לא שייך בטול, אבל כאן, כיון שס"ס ההיתר נשאר היתר מטעם החזקה ממילא שוב שייך בטול אפילו במה שנוגע לטעם412הנה האחרונים הקשו על רעק"א הנ"ל מהא דקופות, ראה: שערי יושר (שם); צמח דוד (שם); קובץ הערות (סי' ס סק"ד). ולפי מה שכתב הגהמ"ח לחלק בין תערובת יבש ביבש לטעם כעיקר מיושב, ויל"ע בדברי רעק"א אם שייך לחלק בדבריו כן. ועיין שם בשערי יושר דלא ניחא ליה כלל בחילוק בין נותן טעם ליבש ביבש. (ולכאורה תלוי גם בהגדרת הגהמ"ח אם בטעם כעיקר האיסור 'משפיע' על מציאות ההיתר. ועיין מש"כ הגהמ"ח באות הבאה..
5
ו׳וזהו שמקשה רק למ"ד שכזית בכדי אכילת פרס דאורייתא, שאז אנו באים מצד האיסור בעצמו, וכמובן שע"ז לא שייך כלל לבוא מצד חזקת היתר, משא"כ אם אנו באים רק מטעם כעיקר שוב שייכת חזקה, כנ"ל413כן ביאר בברוך טעם שם, והגדיר שם שלא שייך חזקה מדבר לדבר, וציין שם את דברי הר"ש (פ"ז מתרומות מ"ו) "אבל קופות לא שייך חזקת היתר אם נפלה בחולין" (וע"ע במהרש"א פסחים), והביא הברוך טעם את מה דאיתא בסמ"ג (ל"ת קסב, מובא במהרי"ל סי' קסב), במחבת שנתבשל בה ביצים ונמצא בהם ביצה אסורה, דהמחבת עצמה מותרת מדין חזקת היתר והבצים עצמם אסורות דלא שייך לומר חזקת היתר, אחר שבודאי מעורבת בהם ביצה אחת אסורה, וחזקת המחבת לא מועילה לביצים.
ובשערי יושר (שם) נקט שהתוס' עצמם בודאי פליגי (אלא שבסו"ד כתב שגם התוס' לא נקטו כן אלא לשקו"ט), והתוס' סברי שדנים את ה'תערובת' אם היא מוחזקת באיסור ועל זה יש לה חזקת היתר. ואילו הפוסקים סברי שכיון שהתערובת מורכבת מפרטי החתיכות דנים כל חתיכה בפני עצמה, כי כלל הוא בכל חזקה שאינה מועילה להכריע את המציאות להועיל לדבר אחר דלית בה חזקה, עייי"ש שהאריך. ובהמשך דבריו כתב שאפי' אם היה חזקת היתר על ה'תערובת' היינו דוקא יבש ביבש או לח בלח, אבל יבש בלח אין כאן תערובת כלל ובודאי אינו ענין לחזקת היתר..
ובשערי יושר (שם) נקט שהתוס' עצמם בודאי פליגי (אלא שבסו"ד כתב שגם התוס' לא נקטו כן אלא לשקו"ט), והתוס' סברי שדנים את ה'תערובת' אם היא מוחזקת באיסור ועל זה יש לה חזקת היתר. ואילו הפוסקים סברי שכיון שהתערובת מורכבת מפרטי החתיכות דנים כל חתיכה בפני עצמה, כי כלל הוא בכל חזקה שאינה מועילה להכריע את המציאות להועיל לדבר אחר דלית בה חזקה, עייי"ש שהאריך. ובהמשך דבריו כתב שאפי' אם היה חזקת היתר על ה'תערובת' היינו דוקא יבש ביבש או לח בלח, אבל יבש בלח אין כאן תערובת כלל ובודאי אינו ענין לחזקת היתר..
6