המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יא; מציאות ודין ק׳HaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XI 100
א׳והנה רש"י בעצמו שואל (שם הנ"ל) על הלכה הנ"ל מהא דלעיל (כ"ט ע"א), "שחט חצי גרגרת ושהה בה וגמרה כשירה ואוקימנא בעוף ואשרנא ממש נפשך, דאי מחצה על מחצה כרוב הא עביד לה רובא, אלמא דהכי עבד רובא בכשרות לא חייב לפסולא דמיעוטא?" ותירוצו של רש"י דחוק שם כמובן. אך לפ"ז אפשר לתרץ בקל ולאמר דזו גופא הנתונת, שיש הבדל בין אם אנו מכשירים מצד רובו ככולו ובין אם אנו מכשירים מצד מחצה על מחצה כרוב, כי אם אנו מכשירים מצד רובו ככולו אי אפשר לבוא בזה מצד "אחרי שהוכשר יחזור ויפסול?" כנ"ל, כיון שכל ההכשר הוא לא מצד הרוב כשהוא לעצמו אלא מצד "רובו ככולו". משא"כ אם היינו אומרים שמחצה על מחצה כרוב, הרי מובן שאי אפשר להגיד בזה הטעם של "רובו ככולו", שהרי רק על הרוב נאמר "רובו ככולו" אבל לא על מחצה, "ומפורש אמר רק "מחצה על מחצה כרוב" אבל לא שמחצה על מחצה ככולו, אלא הטעם הוא כמו שהגמרא מפרש שם בעצמו "הכי אמר ליה רחמנא למשה לא תשייר רובא" כלומר שלא הרוב הוא סבה להכשר. אלא להיפך ששיור הרוב הוא סבה לפסול, וכשרק לא שייר רוב, הנה שחיטת המחצית גופא זהו המכשיר של הבהמה, ובאופן שכזה שהמכשיר נעשה מצד ההוה כשהוא לעצמו בודאי שאי אפשר להפסל אחרי כך ע"י השהיה, כי זהו שוב בכלל התמיהא "אחרי שהוכשר יחזור ויפסול?"407כן ביאר הבית הלוי (שם), וכן כתב בשו"ת חלקת יואב (יו"ד סי ה), עיי"ש שהאריך. וע"ע שו"ת משיב דבר (ח"ב סי' יד); אמרי משה (סימן ב). אך בדבר אברהם (ח"א סימן ב) פלפל בנקודה זו לומר דגם להצד שמחצה על מחצה כרוב אין הכונה דלא בעינן רוב, אלא דגם במחצה על מחצה מתקיים דין רובו ככולו. ובחידושי שרידי אש (עירובין סימן א). עוד יש לציין המ שדנו האחרונים לשיטת רש"י בשהה בין סימן לסימן בעוף, שיש לומר דבכה"ג לא שייך שהיה במיעוט בתרא דלאו מטעם רוב אתינן עלה אלא דסגי בסימן אחד (דומיא דסברת הבית הלוי והחלקת יואב גבי מחצה כרוב), עיין בזה בחמדת שלמה (יו"ד סי' ז) שנסתפק בזה, אכן בבית הלוי (שם) פשיטא ליה דליכא חסרון וכן הוא בתפארת יעקב בסוגיין. וע"ע פתחי תשובה (סי' כג סק"ט) מהמאיר נתיבים שיש פסול שהיה גם בסימן שני דעוף. ועיין בכל זה בשרידי אש (חולין סימן כו).
ובעיקר התירוץ, הובא בהערה לעיל שיש לדון אם הכונה היא שבשחט מיעוט בתרא 'מצטרף' המיעוט לכל השחיטה וכולו הוא המכשיר, או דגם בשחט את הכל עיקר ההיתר הוא ב'רוב' רק דבעינן שיהא 'ראוי' לכולו. ודברי הגהמ"ח מורים כהצד השני וכן הוא להדיא בחלקת יואב שם. אכן בשו"ת משיב דבר ואמרי משה שם מבואר שעל ידי ששחט הכל נעשה ההיתר בכולו, וכן נוטה לשון הבית הלוי.
ובעיקר התירוץ, הובא בהערה לעיל שיש לדון אם הכונה היא שבשחט מיעוט בתרא 'מצטרף' המיעוט לכל השחיטה וכולו הוא המכשיר, או דגם בשחט את הכל עיקר ההיתר הוא ב'רוב' רק דבעינן שיהא 'ראוי' לכולו. ודברי הגהמ"ח מורים כהצד השני וכן הוא להדיא בחלקת יואב שם. אכן בשו"ת משיב דבר ואמרי משה שם מבואר שעל ידי ששחט הכל נעשה ההיתר בכולו, וכן נוטה לשון הבית הלוי.
1