המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יא; מציאות ודין צ״טHaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XI 99
א׳וע"י זה אפשר לנמק את שיטת רש"י בחולין (ל' ע"ב) דשהיה פוסלת מה"ת במיעוט בתרא, ומקשים, איך יתכן הדבר שאם לא נשחט כלל המיעוט בתרא כשירה וע"י השהיה תפסל, האם השהיה גרועה מלא נשחט כלל? וביותר, לפ"מ דאמרינן בזבחים (כ"ט ע"א) "אמרת, אחרי שהוכשר יחזור ויפסול?" ואיך נפסל דין אחרי ששחט כבר רוב הסימנים והוכשר כבר?403וכן כתב להדיא הרמב"ם (הל' שחיטה פ"ג ה"ה) דשהיה במיעוט בתרא כשר כיון דהוי מחתך בבשר. ובאמת כן הוא לשון רש"י (דף יט, א) בדעת ר' יוסי בר יהודה בהגרים במיעוט בתרא דאחר ששחט בהכשר מחתך בבשר הוא, ורש"י בסוגיין כתב דהלכתא כרבנן טרופאי, וכבר דנו בראשונים ובאחרונים אם לדעת רש"י רבנן פליגי על הלכתא דרובו ככולו בשחיטה. ועיין בכל זה בבית הלוי (ח"ב סימן יא), ובמש"כ הגהמ"ח לקמיה.
1
ב׳אך לפי זה נאמר דהתמיהא "אחרי שהוכשר יחזור ויפסל" היא, אם הוכשר מצד ההוה וכללא הוא "שמה שעבר אין להשיב" ואי אפשר לפסול אחרי זה מה שכבר הוכשר מקודם. אבל אם ההכשר הוא רק מצד העתיד אז ממילא אם העתיד לא מתקיים כדין ממילא נפסל404לפי זה ה"ה בפסול הגרמה ושאר פסולים דיהיו ג"כ במיעוט בתרא (והפוסקים (יו"ד סוף סי' ב, עיי"ש בב"ח ובש"ך) דנו בענין שחיטת עכו"ם אי פוסל במיעוט בתרא לרש"י, אבל התם משום שאין הפסול בכל השחיטה).
והנה מדברי הגהמ"ח מבואר שהעיקר הוא מה שצריך להיות 'ראוי' לכולו, אבל אחר שהוא ראוי לכולו גם אם נשחט כולו הכשר השחיטה נעשה ע"י הרוב ולא בכל השחיטה, ונפק"מ בזה לענין איסור אבר שנתלש בין רוב שחיטה לכולה, עיין דעת תורה (יו"ד סי' כג ס"ק כו-כז). ואולם בלא דבריו יש לחלק בין פסול שהיה אם נימא שהגדרתו היא חילוק מעשה השחיטה לשנים, דרק בזה אמרינן שעל ידי שהמשיך לשחוט הוי שחיטה בכולו משא"כ בשאר פסולים שלא הוי 'שחיטה', הגם שאינו ראוי יותר לשחיטה מכל מקום אחר שהוכשר אינו חוזר להכשירו.
והנה לפי הגדרת הגהמ"ח יש ליישב מה שנתקשה השרידי אש (חולין סימן כו) לסברת הבית הלוי היאך מהני ביוה"כ מירק אחר על ידו הא בעינן שיהו כל העבודות על ידי כהן גדול (והחלקת יואב דלקמיה הביא גמ' זו לענין אחר), דלפי"ד הגהמ"ח גם כשנשחט כולו מה שפועל את השחיטה אינו ה'כולו' אלא ה'רובו', ודו"ק. וע"ע באחיעזר (יו"ד סי' כו אות יב)..
והנה מדברי הגהמ"ח מבואר שהעיקר הוא מה שצריך להיות 'ראוי' לכולו, אבל אחר שהוא ראוי לכולו גם אם נשחט כולו הכשר השחיטה נעשה ע"י הרוב ולא בכל השחיטה, ונפק"מ בזה לענין איסור אבר שנתלש בין רוב שחיטה לכולה, עיין דעת תורה (יו"ד סי' כג ס"ק כו-כז). ואולם בלא דבריו יש לחלק בין פסול שהיה אם נימא שהגדרתו היא חילוק מעשה השחיטה לשנים, דרק בזה אמרינן שעל ידי שהמשיך לשחוט הוי שחיטה בכולו משא"כ בשאר פסולים שלא הוי 'שחיטה', הגם שאינו ראוי יותר לשחיטה מכל מקום אחר שהוכשר אינו חוזר להכשירו.
והנה לפי הגדרת הגהמ"ח יש ליישב מה שנתקשה השרידי אש (חולין סימן כו) לסברת הבית הלוי היאך מהני ביוה"כ מירק אחר על ידו הא בעינן שיהו כל העבודות על ידי כהן גדול (והחלקת יואב דלקמיה הביא גמ' זו לענין אחר), דלפי"ד הגהמ"ח גם כשנשחט כולו מה שפועל את השחיטה אינו ה'כולו' אלא ה'רובו', ודו"ק. וע"ע באחיעזר (יו"ד סי' כו אות יב)..
2
ג׳וציור כזה יש לנו בקדושת הלחם ע"י זריקת הדם של כבשי עצרת, ולאו דוקא זריקת הדם ממש אלא אפילו נתקבל בדם בכוס ונשפך, ג"כ קדוש הלחם, מטעם כל העומד לזרוק כזרוק דמי, ובכ"ז, כשזרק שלא לשמן לא נתקדש הלחם גם למי שסובר כל העומד, כמבואר בתוס' מנחות (מ"ז ע"א)? מפני כי "שלא לשמן גרע מנשפך הדם" וכמובן שאי אפשר להקשות הקושיה "אחרי שהוכשר יחזור ויפסל", כי כל ההכשר בא לא מצד הקבלה, קבלת הדם, כשהיא לעצמה אלא מצד ה"כל עומד" של הזריקה, וא"כ, אם נגיד שלא יופסל מצד שכבר הוכשר הרי אנו תולים "תניא בדלא תניא" כלומר, איך אפשר לתת טעם שלא יופסל בעתיד מצד העבר במקום שכל ההכשר בעבר בא רק מצד ההכשר של העתיד405בלקח טוב (להר"י ענגיל, סוף כלל ה) הביא דוגמאות רבות לאופנים בהם גרע יותר עשיה שלא כתיקונו מאילו לא עשה כלל, וציין בזה (באות ד) לגמ' מנחות הנ"ל, ושוב כתב דדלמא בכה"ג לא שייך 'כל העומד' כיון שאגלאי מלתא למפרע שלא היה עומד לכך (וכן ביאר החזו"א מנחות סי' לב סקי"ג, ועוד אחרונים), ועיין בלשון התוס' פסחים (יג, ב). ועיין כעין זה במש"כ הגהמ"ח בספרו דרכי הקנינים (שמעתתא ז פרק ז), דלא שייך 'כל העומד' היכא שבהמשך ייעקר שם הקרבן (כדברי התוס' שם לחלק בין שלא לשמה לפיגול). וע"ע חי' מרן הגר"ב סורוצקין (פסחים שם) לבאר החילוק בין שלא לשמה ושאר פסולים לזריקת פיגול. וראה קובץ שיעורים (פסחים אות סג) שאם מטעם אגלאי מילתא קאתינן מה בין זה לנשפך הדם, ובדומה לזה עמד בגליוני הש"ס לחגיגה (ב, א) עמש"כ התוס' דחצי עבד שמת אגלאי מילתא דלא עמד לשחרור, דמה בין זה לנשפך הדם, וכן הק' החלקת יואב, ועיין בזה במש"כ הגהמ"ח בדרך הקודש (שמעתתא יא פרק ו ושמעתתא יד פרק ד). ועוד בענין מעשה שאין צריך לו ועשאו שלא כתיקונו אי גרע, עיין בעין הרועים (להמהרש"ם, ערך מעשה)..
3
ד׳וככה ג"כ בזה בשהיה במיעוט בתרא, אי אפשר לבוא מצד "אחרי שהוכשר איך יחזור ויופסל", כיון שכל ההכשר ברוב הסימנים הוא דוקא מצד המיעוט בתרא, כלומר שכל הכשר הרוב הוא מצד רובו ככולו והדין של הרוב נקבע רק ע"י הדין של הכולו406כוונת הגהמ"ח לקשר זאת למה שנכתב לעיל דבעינן 'רובו מתוך כולו', וכיון שהעיקר הוא כולו כל דליכא כולו מגרע גרע, וכן ביאר הגרא"ו בחידושים לחולין (סימן ו) זה לשונו, דהך דינא דמהני שחיטת רובא להכשיר ולהתיר את הבהמה דוקא היכא דאיכא לכולהו סימנים ואפשר לשחוט כולם, דבכהאי גוונא מהני כל ששחט הרוב ומדין רובו ככולו, אבל במקום שכבר חסר חלק מהסימן ואי אפשר לעשות השחיטה בכל הסימן לא שייך להתיר בשחיטת הרוב כיון דאין זה שחיטת רוב מתוך כל הסימן אלא שחיטת רוב מתוך רוב, ומשום הכי ס"ל לרש"י דכיון דניקב הוושט ואין כל הסימן לפנינו לא מהני מה ששוחט הרוב..
4