המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יא; מציאות ודין נ״אHaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XI 51
א׳וראיתי לאחד שמסתפק222ראה שו"ת מהרלב"ח (סי' כז) שדן בזה ומסיק שנראה דלא יזיק ויש לו ראיה על זה (ולא כתב הראיה), ובמשנה למלך (נדרים פ"א ה"ז) הביא את דבריו וכתב שהוא תלוי במחלוקת הראשונים, אכן בפשוטו הקלקול אינו מצד ההתפסה בדבר האסור אלא משום שאי אפשר לגמור את היד אחר שהוא קלקל דבריו (וע"ע רמב"ן שבועות כ, א בביאור שי' רש"י שם ואכמ"ל). אכן המחנה אפרים (נדרים סימן יא) כתב וזה לשונו: "דהכא גזירת הכתוב הוא דכל שהתפיס בדבר האסור לא הוי נדר ואפילו הזכיר בלשונו לשון נדר" והביא ראיה מהר"ן וסיים: "ומבואר מדבריו דאע"פ דכל שאמר ככר זה אסור עלי הרי הוא אסור מדין נדר מ"מ אם אסיק דיבוריה ואמר כחזיר אינו אסור מגזרת הכתוב דאמר איש כי ידור נדר דבעינן שידור בדבר הנדור ומשמע ליה דקרא אתא אפילו כשאמר לשון נדר מעיקרא שאמר ככר זה אסור דאפ"ה כיון שהתפיסו בדבר שאינו נדור לא הוי נדר", עכ"ל המחנה אפרים. וע"ע מש"כ בזה בדגל ראובן (ח"א סי' כג), וציין גם לסוגיא דפיגול שציין הגהמ"ח לקמיה; חידושי ר' אפרים מרדכי (נדרים סימן ה). בהא דקי"ל עד שיתפיס בדבר הנדור ולא בדבר האסור, אם המכוון שהדבר האסור לא משמש סבה להתפסה בבחינת "לא יועיל", כלומר, העדר הסבה, או שהתפסה בדבר האסור הוא סבה לבטל את הנדר, כלומר בבחינת "לא יועיל אבל מזיק" – ונ"מ, אם יתפיס גם בדבר הנדור וגם בדבר האסור ביחד אם יהיה נדר או לא.
1
ב׳אולם לפי דברינו אין בזה שום ספק, דהרי כל ההתפסה של נדר שבעיקר הוא התפסה בקרבן, ושם הרי יש גם דבר הנדור וגם דבר האסור ביחד.
2
ג׳ועי' בר"ן נדרים (י"ב ע"א) ד"ה "והא נותר ופיגול לאחר זריקת דמים" שכתב "אית דלא גרסי פיגול, שהרי מכיוון שנתפגל אין זריקתו מתירתו" אע"פ שבודאי ע"י הפיגול יש כבר איסור מיוחד מלבד האיסור הקדש והוה דבר האסור, אלא מכיון שאלה סוברים שג"כ אין זריקתו מתירתו ויש מלבד האיסור פיגול גם האיסור של בל יחל דברו, שפיר חל הנדר מפני שיש בזה ג"כ דבר הנדור.
3
ד׳223ע"ע בית אהרן (נדרים סי' יג) שכתב בסגנון אחר דכל פסולי המוקדשים איכא בהו תרתי, חדא, מה דהוו פסולי המוקדשי באופן כללי, והשני האיסור הפרטי ד'נותר' ו'פיגול' שמחייב גם כרת, והאיסור הכללי הבא מדיני הקדשים מקרי דבר הנדור והאיסור הפרטי הוא דבר האסור והוא נדון הסוגיא, עיי"ש.ואלה שגורסים פיגול סוברים, שכיון שהתנאי של פיגול הוא "כהרצאת כשר כך הרצאת פסול, ומה הרצאת כשר עד שקרא כל מתיריו, אף הרצאת פסול עד שקרא כל מתיריו", ובכן גם בפיגול נחשבה הזריקה למתרת, שזאת אומרת שהאיסור הקדש גופא שמקורו ג"כ מצד בל יחל דברו כבר נסתלק ע"י הזריקה, ובמקומו בא רק האיסור פיגול לחוד224ראה אחיעזר (ח"ב סי' כז) שהקשה בשם הגר"ח על דברי התוס' (ב"ק עו, ב) דבפיגול היה שייך פדיון לולי דמצוותו בכך, וצ"ע מה שייך פדיון באיסור פיגול, דפדיון שייך רק על קדושה ולא מצינו פדיון באיסורים, ותירץ ע"ז הגרי"ז דאע"ג דאיסור פיגול אינו איסור קודש אלא איסור מחודש של פיגול, מכל מקום איסור זה מבוסס על הא דהוי קודש ואם יפקע הקודש ממילא יפקע גם הפיגול. וכבר ציינו בזה את דברי הראב"ד (צו פרשה ח) דשליל פיגול אע"פ שהוא חולין חל עליה שם פיגול. וע"ע תורת הקודש (ח"א סי' יט אות א) גם מדברי המהרש"א (קידושין נו, ב) דאיסור קודש פקע בפיגול, ודו"ק היטב..
4