המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יא; מציאות ודין נ׳HaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XI 50
א׳וזהו ההבדל בין התפסה בקרבן לפני הזריקה לבין התפסה לאחר זריקה, שג"כ הקשה הר"ן בנדרים (י"ב ע"א), שאמאי לא תהיה התפסה גם לאחרי זריקה הא אסור לזרים ולטמאים? וג"כ מתרץ מכיון שאסור רק לזרים ולטמאים זהו סימן, שאין האיסור מחמת נדרו, שזאת אומרת, ששם יש רק הדינים של התורה, אך לא הדינים של מחמת דיבורו, כי האיסור של לא יחל דברו הוא רק לפני הזריקה ולא לאחרי הזריקה.
1
ב׳לפ"ז גם אם יתפיס נזיר בהיין שאסור עליו ג"כ יהיה נחשב בכלל התפסה בדבר הנדור, אפילו לשיטת המהרי"ט219ח"א סי' נג (עיין שם גם סי' נד-נה). וראה חידושי הגר"ש שקופ לנדרים (סימן ד). דנזירות הוא תואר קדושה והאיסורים כבר נאסרים ממילא עפ"י התורה, אך מכיון שיש בנזירות על כל פרט ופרט גם הלאו של לא יחל דברו כמבואר בנדרים (ג' ע"ב)220בבית הלוי (ח"א סי' עז) כתב שרק על יין איכא איסורא דבל יחל אבל בטומאה ותגלחת שסותר את נזירותו לא עובר בבל יחל שיכול לקיימם שנית. ובזה יישב קושית הטורי אבן (ר"ה ד, א) אמאי לא מונה בחורש תלם אחד שעובר גם על לאו דבל יחל (ועיין שם שהוא תלוי במח' הסמ"ג והרמב"ם). ועיין מה שכתב הגהמ"ח לעיל מדה ח (אות יב) ובהערות שם. שפיר זה נקרא דבר הנדור221דבריו צריכים עיון, דלכאורה אין איסור בל יחל על עצם שתיית היין אלא על חילול קדושת הנזירות או חילול דיבור הנזירות, ראה שו"ת אבני מילואים (סי' טו); קהלות יעקב נדרים (סי' ה), ולא הוי כקונם פרטי לגבי הך נזיר, ולא שייך ביין 'דבר הנדור'. וע"ע לשון הרא"ש בפירושו (ב, א, שמכאן הוציא המהרי"ט דבריו) "ונזיר אע"פ שנאסר ביין אין היין נאסר עליו אלא בגופו תלוי הנזירות שאומר הריני נזיר וממילא נאסר ביין ותגלחת", (אמנם עיין במהרשד"ם יו"ד סי' עו פירוש אחר בדברי הרא"ש), ועיין במהרי"ט שם להדיא שלא מהני אם התפיס פת ביין. וע"ע במהר"ם חביב בתשובה הנמצאת בספר גינת ורדים (יו"ד כלל ב סימן ב) כתב להדיא דיש נפקותא בדבר (היינו בנדון המהרי"ט הנ"ל), אם אמר הנזיר על ככר אחד ככר זה יהא עלי כיין אם הנזירות הוא איסור חפצא מתפיס הככר ביין ואם אמרן דנזירות הוא איסור גברא לא מתפיס הככר ביין, וע"ע גם במה שהשיב הגינת ורדים (שם סימן ג), ובמה שכתב בשו"ת אבנ"מ (שם) בשם מהריב"ל..
2