המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יא; מציאות ודין נ״גHaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XI 53
א׳ומובן מאילו, שאין לזה ענין כלל עם מיגו, מיגו דיהיב ליה במתנה, אלא שזהו רק הגדרה להשם בעל דין, שזהו כשבידו להוציא את הדבר אל הפועל בכל האופנים כנ"ל.
1
ב׳ומובן ג"כ שלא מן השם הוא כלל לשאול בזה מצד מיגו במקום עדים, שזהו מדובר רק בטענות שאנו מאמינים לו בטענה אחת מיגו שהיה יכול לטעון טענה אחרת ואין אדם נאמן בשום טענה נגד עדים, כי גם הטענה שאנו באים מחמתה במיגו מה שהיה יכול לטעון טענה אחרת, לא היתה נשמעת כשעדים מכחישים אותה, אבל בהודאת בע"ד אין שם טענה על זה אלא שם הודאה, שלא צריכה בכלל לעדות כנ"ל230ואמנם מצינו בראשונים שהודאת בעל דין נחשבת כעדים לענין מיגו במקום עדים, אך שם הוא להיפך, שאחר שנאמן כמאה עדים בהודאתו, אינו יכול לטעון כנגדה ואפילו במגו דהודאתו הקודמת היא כמאה עדים והמיגו דהשתא הוי מיגו במקום עדים, ראה רשב"ם (בבא בתרא לב, ב ד"ה אמאי); רא"ש בבא בתרא (פ"ג סי' יב) וקרבנן נתנאל שם (אות ת); מרדכי (ריש חזקת הבתים רמז תקכד). וע"ע קצוה"ח (סי' לב סק"ב וסי' פ סק"ג)..
2
ג׳ולא דמי ל"יכיר" שאנו משתמשים שם במיגו דאי בעי יהיב ליה במתנה, כי שם איננו בכלל בעל דין, כי אין בזה הודאה לחובתו אלא לחובת בניו האחרים, וכפי שאמרנו שבע"ד לחוד וקרוב לחוד, שבאופן האחרון נקרא עד פסול ובאופן הראשון לא נכנס כלל בסוג עד, וע"כ שם אי אפשר לו להאמין רק עפ"י יסוד של מיגו משא"כ כאן כנ"ל231והיינו דמבואר ברשב"ם (קכז, ב) דאי משום מיגו לבד לא היה מהני כנגד עדים, עיי"ש בגמ' (וכן בדף עח, ב), ומוכח ד'בידו ליתן' לא מהני כנגד עדים ודלא כהגהמ"ח. ועל זה מיישב הגהמ"ח דשאני 'יכיר' שתורת 'עדות' עלה וע"כ נאמנותם מטעם מיגו צריכה שתהיה בכללי מיגו, לא כן 'הודאת בעל דין' שאינה מטעם עדות אלא מטעם הודאה לא שייך בזה לומר דלא תהני הודאה כנגד עדים. אכן יש מהאחרונים דס"ל שגם 'יכיר' ענינו הוא מתורת הודאת בעל דין ולא מתורת עדות, ראה ש"ש (ש"ב פ"כ), שמטעם זה מהני 'יכיר' גם בסומך על אחר כשם שהודאת בע"ד מהני בכה"ג והוא ע"פ דברי הבית שמואל (אה"ע סי' ו סקכ"ז) ודלא כהבית מאיר (שם). ראה גם שיעורי הגרש"ר (בבא בתרא ח"ב אות קנח). וע"ע דברי חיים (נחלות סי' ד הגהת בן המחבר) שיכיר נאמן אף כנגד עדים כבהודאת בעל דין. וע"ע במה שהאריך בשערי יושר (שער ז פרק יג)..
3