המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יב; חיוב ושלילה י״בHaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XII 12
א׳ואמנם, בעצם החקירה – אם לא בכל היקפה – כבר דשו בה האחרונים523ראה ברוך טעם (קנין פירות); עונג יום טוב (סימן לד) ; שיעורי הגרא"י מטעלז (נדרים סי' כא אות ו); אבן האזל (הל' שכנים פ"ב ה"י); משנת ר' אהרן (בבא קמא סי' ז); קהלות יעקב (גיטין סימן לד); תורת זרעים (דמאי פ"ו ה"ז); ברכות חיים (להגר"ח בערגר, גיטין סי' יד)., והעירו, שמחלוקת רש"י ותוס' בגיטין (נ"ז ע"ב) לענין טבל וחולין מעורבין זה בזה, שלשיטת רש"י מיניה וביה יכול להפריש: ולשיטת התוס' אפילו מיניה וביה אינו יכול להפריש – תלויה בחקירה זו, כי רש"י סובר ששותפות היא כולו לזה וכולו לזה, ובכן בכל חטה יש גם טבל וגם חולין: והתוס' סברי, שחציו לזה וחציו לזה, ובכן אפשר להסתפק שחטה אחת היא טבל וחטה שניה היא חולין524לא כל האחרונים דלעיל ס"ל הכי, ראה עונג יום טוב (שם) שמחלוקת רש"י ותוספות היא רק בגידולים שכיון שכל חטה ינקה משני החלקים יש בכל חלק בעלות מסויימת, וכיו"ב כתב בברכות חיים שם ובעולת שמואל (ח"א סימן מא). וע"ע במשנת ר' אהרן (שם) ובקה"י (שם), שיש לחלק בין שותפות שנכנסו לה כך מתחילה, לבין יורשין שנפלה להם הבעלות ממילא. ובזה יישבו קושיות התוס' על רש"י שם, וראה מה שציין הגהמ"ח בדרך הקודש (שם) לחלק בין שותפים ליורשים עפמש"כ התוס' ריש בבא מציעא (ב, א) לענין אין ספק מוציא מידי ודאי, וכמש"כ הגהמ"ח לקמיה. ועוד כתבו האחרונים בפנים אחרים ואכמ"ל, וע"ע קוב"ש (ביצה אות לט)..
1
ב׳וכן525אחרונים רבים נקטו בחקירה זו שהיא מחלוקת רש"י ותוספות לשיטתם בכמה מקומות. ראה מש"נ במדה ה (שם) שהלבושי מרדכי (ב"ק סי' ו) תלה בחקירה זו מחלוקות רש"י ותוספות נוספות, וכן כתב הגהמ"ח בכמה מקומות בספרו (ראה שם), ובדרך הקודש (שמעתתא ח פרק יד). וראה מדה ה (שם) מה שצויין מהגרא"א דסלר (הוריות ו, ב) ששיטת רש"י היא להיפך שכל אחד יש לו חלק בהכל, והרמב"ם הוא שחולק (ועיין להלן אות כט). וראה מש"כ הגהמ"ח בספרו עזר אל עמי (אישים, רש"י) להביא מכאן דוגמה כיצד יישובי קושיות התוספות על רש"י יהיו תלויים בהגדרות השונות של הדברים. מחלוקת רש"י ותוס' בכתובות (פ"ג ע"א), על הא דמיבעי לן שם: "קנו מידו מהו", שהתוס' מקשים על רש"י שפירש שהקנין היה ע"ז גופא, שדין ודברים אין לי על שדה זו, ומקשים "דמה יש שם להועיל קנין שהרי למי מקנה אותה הלא לכו"ע מפקיר לה", שרש"י אזיל לשיטתו הנ"ל, ובכן – די לשותף שיסתלק מבעלותו ובזה ממילא הדבר נעתק לרשות השותף השני: והתוס' לשיטתייהו שפיר מקשים526כן כתב בלבוש מרדכי (שם), וראה מה שכתב בספר תל תלפיות (הדרן למסכת הוריות), ראה שם שהוסיף גם כן את הנפק"מ בשותף שאחר מהם גר, ועיי"ש עוד מה שפלפל. וע"ע קובץ שיעורים (כתובות אות רצו) שדימה ענין זה לדין מחילה אם צריכה קנין כיון דהוי רק סילוק וכסברת הגהמ"ח לעיל (אות ו), ועיין שם שם יש לחלק בין קנין שותף בחלקו של חבירו לבין קנין האשה בפירותיה לאחר הסתלקת הבעל..
2
ג׳ובספרי "דרכי משה – דרך הקודש" שמעתתא ח' (פ' י"ד) 527וכן לעיל (מדה ה אות כט), וראה שם בהערות מה שצויין להקשות על דרך זו בהבנת מח' התנאים. הראיתי שיש בזה באמת מחלוקת התנאים, וזוהי בהוריות (ו' ע"א וע"ב), שנחלקו ר' יהודה ור"ש, שהראשון סובר שחטאת השותפין – כשמת אחד מן השותפין למיתה אזלי: ור"ש סובר דחטאת השותפין אינה מתה. ומובן, דאם גדר שותפות הוא כולו לזה וכולו לזה, הנה כשמת אחד מן השותפין לא שייך להגיד על זה חטאת שמתו בעליו, דהא השותף שנשאר בחיים הוא הבעלים בכל החטאת כמו שהיה ג"כ לפני מיתת השותף, אחרי שכמובן לא שייך בזה ענין ירושה. אבל אם שותפות היא חציו לזה וחציו לזה, הרי על חציו יש הדין של חטאת שמתו בעליו וממילא למיתה אזלי.
3
ד׳והבאתי ג"כ שהתוס' בב"מ (ב' ע"א), שמחלקים בין ספק ויבם שבאו לחלק בנכסי מיתנא, דאמרינן שם אין ספק מוצא מידי ודאי: ובין זה אומר כולה שלי וזה אומר חציו שלי, שלדעתם יש הבדל בין שותפות הבאה מצד ירושה לשותפות הבאה מצד שקנו ביחד, או שקבלו מתנה ביחד, או שזכו שניהם מן ההפקר, דבאופן הראשון כולו לזה וכולו לזה – ובאופן השני חציו לזה וחציו לזה528ראה לעיל בהערות שכן דעת חלק מהאחרונים בדעת רש"י.. ויש לכך מקום בהגיון, מפני שבירושה, למשל, אם יש רק בן אחד, אזי הוא לוקח את כל הירושה: ואם יש שני בנים המה שותפים ביחד, ואין הבדל בסבה שגרמה לירושה, כי הסבה מהביאה לירושת כל הנכסים, היא ס"ס הוא בנו, אלא מפני שגם לשני יש ממש אותה סבה לרשת את הכל וממילא נשארו שותפים אכן אז, כמובן, שהדבר כולו לזה וכולו לזה. אבל לא כן שותפות באופנים אחרים, כנ"ל, שם הרי מתחילה יש לכל שותף סבה לקנות רק בחצי, כמובן529ובעיקר סברת התוס' ראה גם מה שכתב הגר"ח (הל' שכנים פ"ב הי"א) ד'תפוסת הבית' היא גדר נוסף ושונה משותפין דעלמא (וע"ע קובץ שיעורים ביצה אות לט, בחילוק גדר השותפות בין קודם חלוקה ללאחר חלוקה, לדעת רש"י גיטין שם). וכיוצא בזה כתבו האחרונים גם בממון 'ציבור', ראה שיעורי הגרא"י שם דמהאי טעמא באחד מציבור שמת ליכא מחלוקת שהחטאת לא תמות דאין ציבור מתים כי חלוקה הגדרת 'ציבור' מהגדרת 'שותפים', וכן הוא להלן (אות יד) בדברי הגהמ"ח, עיין שם..
4