המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יב; חיוב ושלילה מ״דHaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XII 44

א׳ובירושלמי קדושין פ"א (הלכה ג) ר' ירמיה בעי קומי ר' זעירא, הילך כסף זה שיצא עבדך לחרות? א"ל, יצא, שתצא שדך להפקר א"ל לא יצאת, מאי בין זה לזה? זה זיכה לבן דעת וזה לא זיכה לבן דעת"⁶⁴⁴ראה מש"כ בזה האור שמח (ערכין פ"ז ה"א) והוא בדומה לסברת הגהמ"ח שקנין כסף לא מהני להפקעת בעלות, עיין שם לדון אי יהני קנין כסף להפקיע הקדש בלא שייכנס לרשות אדם אחר. ועיין בזה גם בחי' הגר"מ זמבא (סימן ל)..

ב׳ונראה דהירושלמי סובר בכאן דהפקר הוא מושג שלילי, שלילת הבעלות לגמרי, ובשביל כך הוא מבדיל בין חירותו של העבד ובין הפקר השדה, וההגדרה היא ככה, שכל קנין לא יצוייר בלי קונה ומקנה ביחד, ואי אפשר שיהיה מקנה לחוד בלי קונה, וציור שכזה הוא הפקר אם אנחנו תופסים כנ"ל, שיש בזה רק הפקעת הרשות בלי הכנסה לרשות אחרת, אבל להצד השני היה צריך להועיל בזה גם קנין כסף כמו למשל, אם יתן לאחד כסף בשביל שימסור את הדבר לצבור דצבור בכלל הוא בן דעת, ואם נימא דהפקר הוא מושג חיובי, קנין כל העולם כולו מ"ט לא יועיל הא ע"י הכסף נפיק הדבר מרשות היחיד ונכנס לרשות הרבים⁶⁴⁵דברי הגהמ"ח צריך עיון, כי גם אם הוא קנין הרבים, מכל מקום אינו ממש של הרבים כממון של ציבור (וראה חזו"א שם שאכן מחלק בין מפקיר לרבים להפקר דעלמא), ואינו אלא זכות העולם להיות בעלים על זה, ובכה"ג אפשר שלא מהני קנין., אלא ש"מ כנ"ל, והשקלא וטריא בזה אם נדמה עבד לשדה או לא הוא בזה שגם בשחרור העבד יש לחקור כנ"ל, אם זהו רק מושג שלילי הפקעת רשות הבעלות לחוד וממילא הוא נשאר בן חורין ככל בן אדם, או שיש בזה גם מושג חיובי ככל קנינים דעלמא, כי הוא יוצא מרשות האדון והוא קונה את עצמו כמו שמשמע גם כן מפשטות המשנה "וקונה עצמו בשנים וביובל" כו' (קדושין י"ד ע"ב)⁶⁴⁶הגהמ"ח דימה שחרור עבד עברי לעבד כנעני, והיה מקום לפלפל בזה, בפרט שאין עבד עברי נקנה ב'כסף' אלא ב'גרעון כסף' שהוא ענין אחר, ואכמ"ל. אמנם גם בעבד כנעני איתא במשנה (שם דף כב, ב) שהוא קונה את עצמו בכסף. ודו"ק., וכבר אמרנו במק"א, שיש בשחרור מעין דבר אמצעי בין מושג שלילי ובין מושג חיובי⁶⁴⁷ראה לעיל (אות ח-ט)..