המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יב; חיוב ושלילה מ״וHaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XII 46
א׳ועי' בתשובות הגאון רעק"א (ס' קמ"ה) שמפלפל בדברי הירושלמי651גיטין (פ"ז ה"ח). אי שייך בהפקר גוף מהיום ופירות לאחר מיתה, שאם הטעם הוא מחמת דילפינן משמיטה שבעינן שיהיה מופקר לגמרי, א"כ לא יועיל גם הפקר לזמן?652בסמ"ע (חושן משפט סי' רעג) כתב דגם שמיטה היא הפקר לזמן. ותמה על כך בשערי יושר (שער ה פכ"ג) שמה בכך שההפקר בשמיטה הוא לזמן, הא הפירות עצמם מופקרים לעולם גם כשתעבור שנת שמיטה, והדרה קושיא לדוכתה (ועיי"ש בהמשך דבריו שהביא את מש"כ הרעק"א, וכתב דאו שלא ראה הרעק"א את דברי הסמ"ע או שלא ניחא ליה בתירוצו מחמת קושיה זו). ועיי"ש בשערי יושר בהמשך דבריו דבאמת בכל שמיטה איכא ב' עניני הפקר, האחד הפקר הפירות והוא לא מוגבל לזמן, והשני הוא הפקר הקרקע להשתמשות לקיטת הפירות והפקר זה מוגבל לזמן, ולפי"ז ילפינן משמיטה את ב' אופני ההפקר הללו, עיי"ש באריכות. וראה חזון איש (ליקוטים חו"מ סי' יג סקי"ח). ובעצם הדין של הפקר לזמן שמבואר בנדרים (מ"ד ע"א) וברא"ש שם, דדוקא כל זמן שלא זכה בהם אחר יכול לחזור ככלות הזמן, אבל כשזכה בהם אחר בתוך הזמן כבר לא יוכל לחזור, הוא מתמה ממ"נ, אם מדמינן הפקר לקנינים הלא בקנינים יכול להקנות תמיד לזמן ידוע ואף אם יזכה בו אחר נמי יהיה ביכולתו לחזור, וע"כ עלינו לומר משום דהפקר ילפינן משמיטה וצריך להיות דומה בכל הענינים לשמיטה, א"כ גם אם לא זכה בו, אחר, נימא שלא יוכל לחזור, או להיפך שנימא שבאופן שכזה לא הוה הפקר כלל, כמו שאנו אומרים בעניים ולא לעשירים דלא הוה הפקר? ואם נימא דזהו מצד גדר תנאי, דאם לא יזכה אחר בתוך הזמן שלא יהיה הפקר כלל, א"כ איך מהני הפקר לענין שביתת בהמתו, הא אם לא זכה בו אחר נתבטל ההפקר למפרע, ומקשה ג"כ על עצם דינו דהירושלמי הנ"ל, הגע עצמך, אם נתן מתנה לגר מהיום ולאחר מיתה ומת הגר בחיי הנותן דודאי יכול כל אחד לבוא ולזכות את הזכות שהיתה לו לגר?
1
ב׳אבל לפ"ד תתישבנה כל הקושיות הללו, כי הירושלמי סובר, דמושג הפקר הוא שלילת הבעלות לגמרי וכשמפקיר גוף מהיום ופירות לאחרי מיתה, הרי אין כבר בזה שלילת הבעלות לגמרי, אפילו בגוף, דהא סוף סוף יש לו איזו בעלות אף בגוף כדי לקבל את הפירות, אכן בגר שלכתחילה אין לו בעלות רק על הגוף הזה בעלות זו נפקעה לגמרי ע"י מיתתו. ובכן יהיה הדין לפ"ז גם בהפקר אם הגוף שייך לו והפירות לאחר ויפקיר את מה שיש לו היינו הגוף לבד שיהיה הפקר, אבל במפקיר שדה מהיום והפירות לאחר מיתה שאת הפירות הוא משייר בהבעלות הקודמת הלא אין בזה שלילת הבעלות לגמרי ממילא לא נכנס זה במושג הפקר653וראה שערי יושר (שם) מה שביאר לדרכו בגדר הפקר (וע"ע במש"כ בחידושיו לנדרים סי' כד), ושם ביאור ענין שביתת בהמתו בהרחבה. וע"ע אור שמח (הל' מכירה פ"א ה"ח); פרי יצחק (ח"ב סי' סה אות יג); חזון איש (שם)..
2
ג׳והא דמועיל הפקר לזמן, הנה אדרבא גם משם ראיה להנחתנו הנ"ל, דמדוע באמת אנו מחלקים בזה בין טרם שזכה בו אחר שיוכל לחזור ובין אחר שזכה בו אחר שלא יוכל לחזור אם לא מצד הנ"ל, שבאמת כיון דהפקר כזה הוא שלילת הבעלות, בע"כ שיצא הדבר מרשותו בלי שום שיור זמני, אלא כמו שביארנו במק"א דחזרה וקנין המה שני מושגים, ויש דברים שאע"פ שהקנין התהוה תיכף, בכ"ז ע"י החזרה הוא מבטל את הקנין כמו הציור של שכיב מרע (עי' בס' ד"מ דה"ק ש"ח פ' י"ב)654ראה עוד בהרחבה בספרו (דרכי הקנינים שמעתתא ד פרק ה ודרך הקודש שמעתתא ה), ובמש"כ להלן (מדה טז אות מ, ומדה יז אות נד-נו, ומדה יח אות עא-פ). שהגהמ"ח הרחיב במח' הראשונים בנקודה זו אם חזרה וקנין המה שני דברים שונים, כלומר שאין הקנין מחייב ביטול אפשרות החזרה, ולא מניעת החזרה מחייבת חלות קנין., והוא הדין ג"כ בהפקר שההוצאה מרשותו נעשית ע"י דבורו תיכף אלא שיכול להכניס הדבר שוב לרשותו ע"י חזרתו655ועיין בכל זה במש"כ הגהמ"ח לעיל (מדה ח אות מז ומח)..
3