המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יב; חיוב ושלילה נ״הHaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XII 55

א׳כבר אמרנו⁶⁸²לעיל (אות ד)., שהכלל המוסכם "אונס רחמנא פטריה" אמרינן "אונס רחמנא חייביה" לא אמרינן אין הכוונה על פטור וחיוב ממש אלא הכוונה על שלילה וחיוב.

ב׳ועלינו להרחיב מעט את הדברים בזה, כי המקור להכלל הזה הוא דברי הירושלמי בקידושין (פ"ג הל' ב') שאונסא כמאן דעביד לא אמרינן, ושם מדובר כשקדש את האשה עמ"נ שהנשואים יהיו ביום פלוני ובאותו היום היה אונס, שהאונס לא מועיל בזה מטעם הנ"ל ש"אונסא כמאן דעביד לא אמרינן".

ג׳ולכאורה היה אפשר לפרש שכוונת הירושלמי היא לחלק בין בטול הפעולה לבין קיום הפעולה כלומר, שאם היה אונס בהקום ועשה שלו – שעשה איזה פעולה ע"י אונס אז אנו חושבים אותה כמאן דליתא, אבל אם היה אונס בשב ואל תעשה, שלא עשה איזה פעולה מחמת אונס אין אנו חושבים כאלו הפעולה נעשתה, ואפשר לנמק את הדבר, מפני שכל הדין של אונס אנו יודעים מ"ולנערה לא תעשה דבר" ושם מדובר על דבר מעשה שנעשה באונס שאנו מבטלים אותו ואי אפשר ללמוד מזה את ההיפך, את האי מעשה על ידי אונס שהאונס יועיל כמו שנעשה הדבר⁶⁸³בקובץ שיעורים (כתובות אות ה) הביא הגדרה זו בשם החמדת שלמה (או"ח סי' לח) אלא שהקשה הוא מנא לן הא, דלמא שפיר יש לייחס המעשה לעושה גם באונס אלא שאין מקום לחייבו בעונש כיון שלא פשע ואין להענישו אלא כשעובר במזיד וברצון. ואפשר שהדיוק הוא מלשון הכתוב אין לנערה 'חטא' מות, בשונה מהנאמר אצל גואל הדם (דברים יט, ו) שם מכנה הכתוב את ההורג בשגגה כאחד שאין לו 'משפט מות' (אכן עיין בחת"ס עה"ת מה שכתב בפסוק זה), עוד יש לדקדק מהמשך הכתוב המדמה זאת לאדם שנהרג על ידי השני, ומשמע שאין המעשה מיוחס כלל לעושה ולא רק שאין לו 'משפט' מות.
וראה (רמב"ם הל' סנהדרין פ"כ ה"ב) שלמד מכתוב זה לא להעניש אפילו מי שהיה צריך לקדש את השם, שאין לענשו, ואפשר דהא גופא הוא מטעם זה, כי הגם שהיה מצווה לקדש את השם, מכל מקום אין העבירה אלא במה שחילל את השם אבל העבירה החמורה עצמה אינה מיוחסת אליו וע"כ אינו נענש. משא"כ אם היה זה חטא אלא שאין מענישים כשלא היתה פשיעה, הכא היתה פשיעה שהרי היה מצווה על קידוש השם. ועיין בחמדת שלמה (שם)..

ד׳אכן הגדרה זו לא מתאימה, שהרי אנו מוצאים ג"כ "ההוא גברא דאמר, אי לא אתינא עד תלתין יומין להוי גיטה ופסקי מברא ואמר, חזו דאתאי, חזו דאתאי" ואם כי אנו אומרים שם "לא שמה מתיא" זה הוא רק מדרבנן כמבואר בריש כתובות (ב' ע"ב) ו"ומשום צנועות ומשום פרוצות". אבל מדאוריתא היה האונס מועיל שעל ידי כך נחשב ל"שמיה מתיא", ועל כן ההגדרה הרגילה בדברי הירושלמי הנ"ל הוא כאמור ש"אונס רמחנא פטרי" אמרינן אונס רחמנא חייבי' לא אמרינן" – כלומר, שהאונס משמש רק בתור נמוק להתנצלות שלא יתחייב שום חיוב בעד מעשה או אי-מעשה שבא על ידי אונס, אבל לא יכול לשמש בתור נמוק לחייב את השני מטענת אונס שלו⁶⁸⁴כדרך זו ביאר בקובץ שיעורים (שם אות ג), ותמה על הרא"ה המפרש את הגמ' באופן אחר מדוע התעלם מדברי הירושלמי הנ"ל..

ה׳וגם לזה יש מקור בתורה, כי כל המקור של אונס אנו מוצאים בהכתוב: "ולנערה לא תעשה דבר" ושם המדובר על דבר פטור, שהנערה אינה מתחייבת על המעשה שנעשה מצדה על ידי אונס. ואי אפשר ללמוד מזה שהאונס של האחד יהיה נמוק גם לחייב את השני⁶⁸⁵בקוב"ש (שם) כתב דלטעמא דהר"ן (שלדרכו אזיל הגהמ"ח ראה לקמיה), אין פטור אונס מטעמא דלונערה לא תעשה דבר אלא בגדר אומדנא ועל כן יש לחלק בין היכא שבעינן דעת שניהם וכדלקמיה. ברם הגהמ"ח מבאר שגם סברא זו מתלא תליא בביאור הפסוק הנ"ל..

ו׳ולפי זה יוצא מהירושלמי הכלל הזה: שכל דבר שבין אדם לחברו המתהוה ממעשה ומרצון של שני הצדדים לא יכול להתהוות אם מצד אחד לא נעשה המעשה כפי שהיה המדובר ביניהם, אעפ"י שהיה אונס בזה, כי אונסו של זה לא מחייב את השני, ומכאן המקור של הראשונים⁶⁸⁶ראה ר"ן (קידושין פ"ג דף כה, א מדה"ר). אכן הרא"ה ועוד ראשונים פליגי על הגדרה זו ולדעתם 'חזו דאתאי' הוא דבאמת קיים את התנאי, וע"ע בקובץ שיעורים (שם), ואכמ"ל. וראה מש"כ הגהמ"ח לבאר בשיטות הראשונים לאור יסודתיו כאן, בספרו דרכי הקנינים (שמעתתא ה פרק יט והלאה), ושם שלכל שיטות הראשונים יש מקור מהפסוק ולנערה לא תעשה דבר. שראו בירושלמי הנ"ל הנ"ל הבדל בין גיטין לקדושין – כלומר, כי אמנם בגט אפשר להשתמש מדאורייתא באונס גם כדי לבטל את הגט וגם כדי לקיימו מאחרי שבגט לא דרוש רק רצונו של הבעל לבד, כי יכול לגרשה אף בעל-כרחה – אבל בקדושין אמנם יכול לשמש האונס מצד אחד כדי לבטל את הקדושין, כי בלי רצון של שני הצדדים אין קדושין, אבל האונס מצד אחד לא יכול להועיל לקיים את הקדושין מאותו הטעם, שלקיום אנו דרושים לרצון שני הצדדים, והאונס מצד אחד לא יכול לחייב את השני, כמו למשל בהא דירושלמי הנ"ל שהסכם האשה לקדושין היה באופן שהנשואין יהיו ביום פלוני, ומה שקרה אונס להבעל, זה אינו מחייב את רצונו של האשה.