המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יב; חיוב ושלילה ס״זHaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XII 67
א׳ועלינו להוסיף ג"כ, שמלתא דפשיטא הוא שהדין שהבעלים יכולים לפדות אפילו בפרוטה, הנה במקום שהגנב הקדיש זה שייך להגנב, מכיון, שס"ס הוא היה המקדיש וכמו שלענין חומש ג"כ אזלינן בתר המקדיש "המקדיש מוסיף חומש"735באבן האזל (שם) העיר על זה דלא שייך לומר שהגנב ייחשב כבעלים לענין חומש כיון שההקדש חל רק על ידי יאוש ושינוי רשות. אמנם ראה תוס' רי"ד ב"ק (שם) שסובר דגם בהקדיש לבדק הבית שייכא סברת מעיקרא תורא דראובן וכו' וכתב שם בטעמא דמלתא "שאם הקדישו לבדק הבית נמי שמו עליו שהרי הבעלים מוסיפין חומש בפדיונו וכל אדם אינן מוסיף חומש", ויש לדון בכוונתו אם הוא על הבעלים הראשונים או על הגנב, ועיין דבר אברהם (ח"א סי' יד ענף א סוף אות ב) בדעת המחנ"א אם מקדיש בלא בעלים ג"כ מוסיף חומש. וע"ע אור שמח (הל' מעילה פ"ה סוף הלכה ו); מראה אש (על הירושלמי שקלים פ"ה ה"ד)..
1
ב׳ועיין בשו"ע סי' כ"ח (סעיף א') כשמקדש אשה בגזילה אחר יאוש דמקודשת מדרבנן והמהרש"ל והב"ש והדרישה תמהו על זה, דהא יש בזה יאוש ושינוי רשות, ומוקמי להאי דינא בקדשה בגזל דידה, אבל בגזל דאחרים שפיר מקודשת מן התורה משום דהוה יאוש ושינוי רשות, ותופסים, שגם בשינוי רשות אנו אומרים שהשינוי רשות והקנין באים כאחד, כמו שמסביר הרשב"א לגבי הקדש, שאנו אומרים שההקדש נעשה ע"י יאוש ושינוי השם "מעיקרא חולין והשתא הקדש" באופן שע"י שינוי הרשות קונה הגזלן גופא את הגזילה, וע"כ חלים הקדושין, דא"כ אין כאן נתינה של כסף קדושין, וממילא בנ"ד כשהקדיש הגנב יש לו להגנב הזכות לפדות בפרוטה, וביתר כאן שאחרי ההקדש הגזלן ס"ס מחוייב לשלם את הדמים להבעלים, הנה בודאי בכל מה שנוגע להבעלות של הדמים כמו הפדיון, אזלינן אחר הגזלן.
2