המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יב; חיוב ושלילה ס״וHaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XII 66

א׳אכן יש ג"כ לומר שגם בקדושת דמים יש רשות הקדש בעצם הדבר והפדיון מוציא מרשות הקדש לרשות הדיוט ובכ"ז לא חייב מצד ההקדש ד' וה' כמו בכל מכירה עפ"י ההנחה של התוס' בגמ' מנחות (כ"ז ע"ב וע"א ע"ב) שהא דהקדש שוה מנה שחילל על שוה פרוטה מחולל, הוא דוקא כשהבעלים בעצמם המה הפודים, ובכן הלא כל השווי הממוני מלבד הפרוטה עוד נשאר ביד הבעלים⁷²⁹ראה טורי אבן (מגילה כג, א) שכחם של הבעלים הוא רק משום שבידם להשאל, אמנם ראה שו"ת באר יצחק (יו"ד סי' כח ענף ג) שהביא דברי הטורי אבן הנ"ל ושמטעם זה גופא נחשב שלא יצא עדיין מתחת יד הבעלים גם לענין גנב והקדיש שפטור מדו"ה., וכמו שאנו אומרים שם בב"ק, שלר"ש שאמר, גורם לממון כממון דמי לא מחייבים משום מכירה בקדשים שחייבים באחריותם מצד שאצל הבעלים עדין יש בזה הגורם לממון, א"כ ק"ו הדברים במקום שעצם השווי הממוני עדיין נשאר ביד הבעלים⁷³⁰ראה לבוש מרדכי (ב"ק סי' יז) שכתב ג"כ בדרך זו, אלא שהוא הוסיף שמטעם זה מקרי שלא מכרו 'כולו' ובדומה לדרך שהביא הגהמ"ח באתיות הקודמות. ורא שם בלבוש מרדכי לענין שריפת קדשי בדק הבית בעיר הנדחת שכיון ששם הבעלים עדיין עליהם מחוייב לפדות ולשרוף..

ב׳וכפי שביארנו כבר בח"א מספרנו במדת "במקום העצם"⁷³¹מדה ט (אות לב)., שגם לר"ש לא נחשב גורם לממון בתור שלו ממש, אלא רק "כממון סתם" שהשווי הממוני שייך לו, ורבנן דחולקים הוא מטעם זה שאומרים שגורם לממון לאו כממון דמי". אבל במקום שיש לו השווי הממוני ממש לא רק מצד "גורם לממון" כהציור הנ"ל שלהבעלים עדיין נשאר השווי הממוני, שם הלא לא שייכת המחלוקת של גורם לממון, וכו"ע מודים. שבציור שכזה אין חיוב משום מכירה בדו"ה כיון להמקדיש עדיין נשאר השווי הממוני של הדבר⁷³²ראה בהערות שם שכן כתב הגרא"ו בקובץ שיעורים לפסחים (אות יח) וקובץ שמועות (מד, א אות י) וע"ע במה שהובא בשמו בקובץ מוריה (שנה כח, ח-ט)..

ג׳ונראה שבאמת זוהי כוונת הירושלמי שם בב"ק הנ"ל "מלתא דריש לקיש אמרה מכירה כפדיון? אמר ראוי הוא לפדותו" ועיין במפרשים שמה והדוחק שבפירושם גלוי ובולט, אבל נראה שבאמת חוזר הירושלמי מהראיה ממתניתין שפדיון אינו כמקח שהביא מהמשנה להתחייב בד' וה', כי הא בהא לא תליא וכדברינו האחרונים שמכיון ש"ראוי הוא לפדותו" א"כ עדיין השווי הממוני נשאר ביד המוכר ובכה"ג לא חייבים ד' וה' כנ"ל⁷³³עיין ברידב"ז שם שפירש בדרך זו. וע"ע באר יצחק (יו"ד סי' כח ענף ג); אור שמח (בכורים פ"י ה"ב), שהביאו ג"כ מירושלמי זה ששם בעלים עליו..

ד׳וזהו ג"כ כוונת הירושלמי במס' מעשרות פ"א (ה"א) "אף ידי בלעים לא יצאה מאחר שאמר לו פדה אתה ראשון", ואין הכוונה רק מפני שיש לו משפט הבכורה בדיון, אלא מפני שכאמור השווי הממוני לא נפקע לכתחילה ממנו, מאחר שרק לו הזכות לפדות הקדש חברו שוה מנה על שוה פרוטה ויקחנו לעצמו וע"כ אומרים לו "פדה אתה ראשון" מפני שהוא בעל השווי הממוני שבדבר⁷³⁴ועיין באות לעיל שדברי הירושלמי במעשרות צויינו ע"י האחרונים כביאור לדברי הירושלמי דידן..