המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יב; חיוב ושלילה ז׳HaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XII 7
א׳ואנו מוצאים שלשיטת הרי"ף, בדין של "עדיו בחתומיו זכין לו" ו"מטי לידיה" – יש שלושה גדרים: א) במכר ומתנה, ששם אין בכלל הדין של "עדיו בחתומיו זכין לו"517כאן נוקט הגהמ"ח לכאורה שבשטרי קנין ל"א כלל עדיו בחתומיו זכין לו, אכן במקומות אחרים מבוארת דעת הגהמ"ח, שגם בשטר קנין אמרינן עבז"ל אלא שאם מכר לאחר בטלה המכירה ול"א עדיו בחתומיו זכין לו. ובאחרונים דנו אם הטעם הוא משום דבעינן מטי לידיה בתורת 'שטר', ושטר קנין לא שייך היכא שמכרן לאחר שכבר אינו בעלים, ראה חידושי הגרש"ר וקה"י שם. וכן ביאר הגהמ"ח בספרו דרכי הקנינים (שם פרק ד) וראה מה שכתב עוד בספרו עזר אל עמי - דרכה של אומה (בפרק אישים, רש"י) להראות בדרך זו כיצד תירץ רש"י במילים ספורות לתרץ קושיות האחרונים.. ב) בשובר, שכאמור שם הדין ש"עדים בחתומיו זכין לו" אע"פ שלא "מטי לידיה". ו-ג) בשטרי מלוה, ששם אמרינן "עדים בחתומיו זכין לו" אבל דוקא כש"מטי לידיה". ואמנם יש להגדרות הללו מקום בהגיון כי בא', כלומר: במכירה ומתנה, שם יש בודאי מושג חיובי, שהדבר נעתק מרשותו של אחד לשני: ובב', כלומר: בשובר, יש רק מושג שלילי לבד, הסתלקותו של שיעבוד בלי שום מושג חיובי, כי אי-אפשר להגיד ששיעבוד זה נכנס לרשותו של הלווה, וגם איננו צריך לכך. אבל בג', בשטרי מלוה, הרי השיעבוד הוא הממוצע בין שני הדברים הראשונים, כי ע"י השיעבוד בודאי מתהווה איזה דבר חיובי כלפי המלווה שהדבר הזה נקרא שיעבוד, שמשיג שיעבוד על כל נכסי הלווה, אבל ס"ס אין בזה דבר חיובי ממש, מאחר שס"ס הרי אין הנכסים יוצאים מרשות הלווה ממש והבעלות הקודמת של הלווה עדיין נשארת, באופן שאין בזה התחדשות חיובית ממש, מפני שהדבר נשאר עוד בהמצב הקיים, והואיל, כאמור קל יותר להביא את השלילה מהחיוב, הנה בשובר לא בעינן "מטי לידיה" כלל, ובמכירה ובמתנה – לא מועיל כלל גם ה"מטי לידיה": ובשיעבוד שהוא הממוצע ביניהם בעינן "מטי לידיה" – וזה מועיל.
1