המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יב; חיוב ושלילה ע״וHaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XII 76
א׳והבאנו את זה מפני שג"כ כאן יש לנו הציור של הבדל בין סבה חיובית לסבה שלילית, ואע"פ שהשינוי בדרך כלל הוא סבה גם להתוצאה החיובית וגם לתוצאה השלילית אבל לפעמים היא איננה מספיקה להתוצאה החיובית, ובכ"ז להתוצאה השלילית היא כן מספיקה וג"כ מפני שלהתוצאה החיובית אנו דורשים לסבה חיובית שינוי ממשי, ולהתוצאה השלילית די בסבה שלילית לבד שאיננו כעין שגזל762פשטות דברי הגר"ח מורים שקנין שינוי הוא קנין בפני עצמו ולא כהגדרת הקוב"ש (ראה קובץ שיעורים ב"ק פרק מרובה אות יד) ועוד אחרונים ששינוי מסלק רק את אפשרות ההשבה והוא קונה ממילא ע"י קניני גזילה שיש בו, ועיין במש"כ הגר"ח עצמו (שם פ"ט ה"א) דמבואר מדבריו שגם הוא ס"ל דהשינוי רק מסלק חיוב השבה, ובאמת שגם בתו"ד כאן כתב הגר"ח בלשונו "דנראה דכל עיקר הך דינא דבעינן כעין שגזל על דין השבה נאמר, דדוקא אם היא כעין שגזל מיקיימא בה חובת השבה, ובאינה כעין שגזל לא מיקיימא בה שוב בהשבתה חובת השבה ומתחייב בתשלומין, וממילא הוא דהדר דינא דכיון דאינה בדין השבה בזה הוא דנקנית לו הגזילה", ומוכח לכאורה דדין שינוי קונה אינו מצד עצמו אלא רק מסלק חובת השבה וממילא הוא דנקנית לו הגזילה. ואמנם עיין בחי' הגר"נ פרצוביץ (ב"ק שם) שביאר את דברי הגר"ח וכתב שם שעיקר הדברים מבוארים בספר דברי אליעזר (להגרא"י פינקל, סי' ח) דדינא דשינוי קונה תלוי ב'חובת השבה' ובשינוי קטן לא פקע חובת השבה, ועכ"ז כדי לקיים מצות השבה כדי לפטרו מ'תשלומי החפץ' אינו יוצא ידי חובה אא"כ הוא ממש כעין שגזל (או שירצו הבעלים בחפץ זה), עיי"ש שהביא ב' דרשות ומה שכתב בזה..
1
ב׳ואמנם את עצם הנקודה ההגיונית שבזה אנו מוצאים כבר בירושלמי אם כי לענין אחר לגמרי לענין תנאי בגט, כי הנה בבבלי במס' גיטין (ע"ג א') איתא "ת"ר, הרי זה גיטך היום אם אמות מחולי זה ונפל עליו בית או הכישו נחש אינו גט, אם לא אעמוד מחולי זה ונפל עליו בית או הכישו נחש הרי זה גט, מ"ש רישא ומ"ש סיפא? שלחו מתם, אכלו ארי אין לנו. ובירושלמי והובא בתוס' שם אומר "טעמא רבא איכא, דברישא הרי לא מת מחולי זה, אבל בסיפא אם לא עמד קאמר, דלא עמד משמע בין מחולי זה ובין ע"י דבר אחר"763ועיין רשב"א שם שסובר שגם הבבלי לא חולק על הירושלמי, ועיין עוד במש"כ במשנת דרבי עקיבא (לדודו של רע"א, גיטין שם) שהאריך. וראה חידושי הגר"ח (על הש"ס גיטין שם) שהתוס' והרמב"ם נחלקו במה נחלקו הבבלי והירושלמי, דלהתוס' נחלקו בתרתי, חדא דהכל תלוי בדיני אונס, ואין תלוי כלל בכוונתו, והשני בדין קיום תנאי באונס, דלהבבלי לא הוי קיום ולהירושלמי הוי קיום. אמנם הרמב"ם דרך אחרת לו בהבנת הגמ' והפלוגתא בין הבבלי לירושלמי הוא באופן שעצם הקיום אינו באונס (וכגון באם לא אעמוד דאי העמידה אינו באונס) רק שמה שאינו יכול לבטל הקיום זה נעשה באונס, דלהירושלמי לא חשיב אונס ולהבבלי חשיב אונס, עיין שם היטב. וראה גם מש"כ בכל זה בשיעורי וחידושי הגרב"ד (כתובות סי' א)..
2
ג׳וגם כאן הוא אותו ההבדל בין סבה חיובית לסבה שלילית, כשאמר אם מתי מחולי זה, תלה קיום התנאי בסבה חיובית, פעולת המיתה שתבוא מחולי זה, אבל כשאמר אם לא אעמוד מחולי זה תלה את קיום התנאי בסבה שלילית מה שלא יעמוד מחולי זה, וכשנפל עליו בית או הכישו נחש זה לא מספיק כדי לשמש בתור סבה חיובית, אבל מספיק בשביל לשמש בתור סבה שלילית. שסוף סוף לא עמד.
3
ד׳ואנו רואים שוב נקודה הגיונית ההולכת ונמשכת מן ראשוני הראשונים הירושלמי, עד האחרון שבאחרונים, רבנו חיים הלוי, אלא שבציורו של האחרון יש עוד נימה, הבדל בין סבה חיובית שתביא לתוצאה חיובית ובין סבה שלילית שמביאה לתוצאה שלילית כנ"ל, בעוד שההבדל שמבדיל הירושלמי אין הבדל בהתוצאה, כי התוצאה היא לעולם חיובית, קיום המעשה של הגט, אך ההבדל הוא בהסבה אם היא חיובית, או שלילית כנ"ל.
4