המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יב; חיוב ושלילה ט׳HaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XII 9
א׳ועל אותו היסוד מיוסדת ג"כ המחלוקת של אבא שאול ורבנן בגר שמת ואין לו יורשים והניח עבדים קטנים, שרבנן סברי שגם הם קנו עצמן בני חורין: ואבא שאול סובר, שכל המחזיק בהם זכה כמבואר בקדושין (כ"ג ע"א) וע' בתוס' שם. אבל באמת הדבר ברור שבמציאה, למשל, אין חולק בדבר שאין לקטנים זכיה מן התורה, מפני שהזכיה צריכה להביא דבר חיובי. בסילוק שיעבוד, וכשמת גר והיה לו שיעבוד על קטנים בודאי מסולק השיעבוד, מפני שכאן לא דרוש רק הצד השלילי, שהשיעבוד יסולק, אלא שכל המחלוקת היא לענין השחרור שיש בזה פנים לכאן ולכאן. כי מה שהעבד קונה את עצמו, יש בזה גם מעין התהוות דבר חיובי חדש, שהוא העבד נעתק מרשות לרשות, מרשות האדון לרשות עצמו. אבל ס"ס, כאמור, בכאן אין ההכנסה מכניסה מה שההוצאה הוציאה, ויש אפוא להביט על זה גם כן כעל דבר שלילי לחוד, שיוצא מרשות האדון וממילא הוא נשאר ברשות עצמו – ובזה נחלקו רבנן ואבא שאול519כן היה אפשר לדייק מלשון רש"י שכתב בטעמא דאבא שאול דקטנים אין להם יד לזכות בעצמם (ועיין גם תוס' הרא"ש). אכן בפני יהושע (שם) כתב שכל זה הוא להו"א דגמ' אבל למסקנה מחלוקתם היא בגדר מיתת האדון אם הוי כמו מיתת הבעל המתרת, או דמיתת האדון מפקיעה רק את הממון ולא את האיסור, וראה ריטב"א שם דבהו"א נחלקו אם יש להם יד ובמסקנה מחלוקתם היא אם ילפינן מאשה בין גדולה ובין קטנה או דליכא למילף מאשה כיון דהוי ממונא. וע"ע בירושלמי (פ"ד ה"ד) שנשאר בטעמא דאין להם דעת. וע"ע קובץ שיעורים (ח"ב סי' כח) במח' הראשונים המובאת בבית יוסף (יו"ד סי' רסז) בלא זכה בהם אחר אם והגדילו אם נעשים בני חורין..
1