המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יב; חיוב ושלילה י׳HaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XII 10
א׳וראה ברשב"א גיטין (ע"ה ע"א) בשקלא וטריא: אי נתינה בע"כ שמה נתינה או לא, שמדבריו אנו למדים ג"כ שיש בזה שלש הגדרות: הגדרה א' של שלילה גרידתא, כמו, למשל, בפריעת חוב בעל כרחו של המלווה, שבזה אין שום חולק בדבר שנתינה בע"כ שמה נתינה, מפני שבכאן פועלת הנתינה פעולה שלילית לבד, לסלק את השיעבוד. הגדרה ב' אם האשה תאמר תן לי מנה ואקדש אני לך, שבאופן שכזה הנתינה פועלת באופן חיובי גמור, שבזה כ"ע מודים, שנתינה בע"כ לאו שמה נתינה, אלא שהספק הוא בהגדרה ג', שהיא מעין ממוצעת בין שתי ההגדרות הקודמות, כמו למשל, ב"הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז" שהנתינה היא מצד קיום התנאי, שלכאורה היא פועלת באופן חיובי, שהרי ע"י קיום התנאי בא קיום המעשה – הגט – וקיום מעשה הוא מושג חיובי. אבל, מאידך גיסא, ס"ס אין הנתינה מעצם המעשה אלא בתור קיום התנאי היא מביאה לקיום המעשה ויש להביט על זה ג"כ מנקודה שלילית גרידתא, שז. א. שבאין בטול התנאי ממילא מתקיים המעשה, מכיון שעצם הדבר כבר היה, אלא שמצד התנאי הוא בא לבטל את זה.
1
ב׳ואמנם על זה כבר עמדנו בספרנו "המדות לחקר ההלכה" במדה ב' "הסבה והעדר הסבה". ואע"פ שלענין אונס תפסנו שהיסוד אונס מסלק את קיום התנאי אם זה בא מחמת אונס ואינו מסלק את בטול התנאי אע"פ שזה נעשה באונס, מפני שאונס מועיל רק בשלילה ולא בחיוב, בכ"ז ס"ס אין דומה קיום התנאי לפעולה חיובית גמורה. והילכך, באומר הרי זה גיטך עמ"נ שתתני לי מאתים זוז ונתנה לו בע"כ, אע"פ שאין אנו מביטים על זה שהיא אנוסה, מפני דאין אונס מביא לתוצאות חיוביות, בכ"ז מכיון שאין קיום התנאי דומה לפעולה חיובית גמורה, כנ"ל, מועילה ג"כ נתינה בע"כ שתחשב בתור נתינה520בקצות החושן (סי' רמג סק"ד) למד בדעת הרשב"א שההבדל הוא בין אם הנתינה היא מצד הנותן או המקבל, דבפרעון חוב הוא רק מצד הנותן ובקידושין הוא רק מצד המקבל, ועיין גם באבני מילואים (סימן כז סק"ד), וכתב דלפי"ז במתנות כהונה ודאי אמרינן דנתינה בע"כ שמה נתינה כדעת הפרי חדש (שו"ת מים חיים סי' ה). ויעויין נמי בחידושי הגר"ש שקופ (קידושין סי' טז, מהדו"ח סי' כב), דאף דמהני מכל מקום הכהן לא זכה בהן דא"א לזכות בעל כרחו, וע"ע שערי יושר (שער ה פרק כב). אכן לשיטת הגהמ"ח אתי שפיר הדעות שאין מקיים המצוה בעל כרחו של המקבל, דלא אמרינן דנתינה בע"כ שמה נתינה אלא בדבר שנפעל בשלילה, ובמתנות כהונה עיקר המצוה היא ה'חיוב' שבזה - מה שהכהן מקבל את מתנתו.
וע"ע במש"כ הגהמ"ח לקמן (אות נה-נז) בגדר אונס בקיום תנאי והיחס אליו במדת חיוב ושלילה. ובמה שהרחיב בכל זה בספרו דרכי הקנינים (שמעתתא ה פרק כ)..
וע"ע במש"כ הגהמ"ח לקמן (אות נה-נז) בגדר אונס בקיום תנאי והיחס אליו במדת חיוב ושלילה. ובמה שהרחיב בכל זה בספרו דרכי הקנינים (שמעתתא ה פרק כ)..
2