המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יג; שלילה והעדר מ״גHaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XIII 43

א׳ועל יסוד ההבדל בין שלילה והעדר מיוסדת ג"כ המחלוקת בקדשים אם דחוי מעיקרא הוי דחוי או לא, אע"פ שבנראה ונדחה כו"ע סוברים דאין חוזר ונראה, משום דנראה ונדחה זהו בבחינת שלילה, שהדחוי שולל את הקדושה, קדושת הגוף של הקרבן, כמו, למשל, "אכל חלב והפריש קרבן ונשתטה וחזר ונשתפה הואיל ונדחה ידחה" בזבחים (י"ב ע"ב), שכבר הופקע השם חטאת וע"י זה שנשתטה נשללה האפשרות להקריבו בתור חטאת, אבל "מטמא מקדש עשיר שהפריש קן והעני" בכריתות (כ"ח ע"א) שם זהו בבחינת העדר השם קרבן על זה מלכתחילה, ואם כי שייך על דבר שלילה להגיד שכחו נמשך גם כשסבתו כבר נפסקה, לא שייך להגיד זה בנוגע להעדר שכח ההעדר ימשך כי זהו תרתי דסתרי⁹³⁴בשיעורי הגרמ"ד (זבחים יב, ב) כתב בשם הגרי"ז וזה לשונו: "וטעמא דמילתא משום דהני דחויים חלוקים ביסודם זה מזה, דדחוי מעיקרא פסולו ב'גוף ההקדש' דכיון דבשעת ההקדש זה שם אינו ראוי להקרבה קדושתו דחויה וחסר בעצם קדושת הקרבן להקרבה, משא"כ נראה ונדחה דהתם כיון דבשעת ההקדש היה ראוי להקרבה, א"כ לא חסר מידי בעצם קדושת הקרבן ורק דכיון דהיתה שעה שלא הוכשר להקרבה בפועל נדחה ושוב אינו נראה", עכ"ל. ועיין שם לפי"ז לענין הנך דל"ה מחוסר זמן (דאיכא למ"ד לילה לאו מחו"ז ואיכא למ"ד דאין מחו"ז לבו ביום), דלא שייכא אלא בדחוי מעיקרא דכיון דלא הוי מחוסר זמן חשיב כראוי להקרבה ושפיר לא הוי דיחוי, משא"כ באופן שכבר חלה הקדושה אלא שאינה ראויה להקרבה, ליכא נפק"מ מאיזה טעם לא היתה ראויה כיון דעכ"פ נדחה מהקרבה. וכבר רמז לזה בקרן אורה (שם) ועיין נמי בכתבי הגרי"ז (זבחים שם) נפק"מ נוספת דבדינא דדחוי מעיקרא בעינן שיהיה הדיחוי בחפצא דוקא משא"כ בנראה ונדחה סגי אפילו אם הוי דיחוי בגברא..

ב׳ואמנם כל הקדשים הלא הם מקודם חולין, ולא שייך לבוא בזה מצד דחוי, מפני שחולין לגבי קדשים הם בודאי בבחינת העדר, ודחוי לא שייך רק כשיש דבר אלא שמאיזו סבה שהיא הוא נדחה, אך בכל המקומות שאנו מוצאים שיש מ"ד שדחוי מעיקרא הוי דחוי זהו מפני ששם, יש ג"כ סבה לחשוב את זה לא בבחינת העדר אלא בבחינת שלילה, כיון שאין חסרון בעצם ההקדש אלא במה שהמקדיש הוא במקרה עשיר.

ג׳וגם "בהפריש נקבה לפסחו או זכר בן שתי שנים" בפסחים (צ"ז ע"ב) שס"ס הוא הקדיש את זה לפסח והעכוב הוא רק מצד הדין המקפיד על הפרטים של קרבן, יש ג"כ סברא לדון בזה מבחינת שלילה ולא מבחינת העדר, אבל ס"ס בהעדר לגמרי בודאי שלא שייך לבוא מצד דחוי, כמו שאי אפשר לבוא, בכל הקדש שהיה מקודם חולין כנ"ל⁹³⁵ובהא דמקדיש נקבה לפסחו כתב הגרי"ז לדרכו דלא שייך לבוא רק מדין דחוי מעיקרו, דאף שפסח קרב שלמים מכל מקום נקבה דחויה מקדושת פסח משא"כ לענין נראה ונדחה לא מקרי דיחוי דליכא למימר שנקבה דחויה מהקרבה בפועל דהא פסח קרב שלמים..