המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יג; שלילה והעדר מ״טHaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XIII 49
א׳אכן מלבד זה ג"כ אפשר לתרץ את הקושיה על הרמב"ם הנ"ל950לעיל (אות מז) היאך פסקינן שבדאורייתא אין ברירה ואעפ"כ בנדרים אמרינן זה נכנס לתוך שלו., עפ"י ההנחות דלקמן:
1
ב׳א) בכ"מ שאמרינן אין ברירה פירוש הדבר שלא נתבררה הסבה החיובית של הדבר ונשאר ממילא העדר הסבה951והרחיב בזה הגהמ"ח לעיל (מדה יב אות כה), ועיין שם בהערות. ועיין עוד שם (אות כו-כז) שבכל ברירה יש את שני הענינים גם בירור הצד השלילי וגם הצד החיובי, אלא שהמחלוקת אם יש ברירה או אין ברירה נוגעת רק לבירור בצד החיובי כי כשנצרכים לברר את הצד השלילי אזי לכו"ע – יש ברירה, וזהו ענין זה נכנס לתוך שלו, עיין שם ובהערות. כמו, למשל, בהלוקח יין מבין הכותים וכו' שהאין ברירה מביא לזה שנשאר טבל שזהו העדר הסבה, או באומר הרי זה גיטך אם מתי שג"כ ע"י אין ברירה נשאר העדר הסבה והגט לא הוי גט, או "בכתוב גט לאיזה שארצה אגרש" שע"י אין ברירה לא הוי גט ושוב העדר הסבה, וכן בהא דר' דוסא בב"ק כל שילקטו עניים היום יהא הפקר, שאם אין ברירה לא הוה הפקר וזהו שוב העדר הסבה, וכן באומר "כל המתלקט יהא מחולל על המעות הללו" שג"כ כמובן, האין ברירה מביא להעדר הסבה, וכן "אם יבוא חכם למזרח עירובי למזרח ואם יבוא חכם למערב עירובי למערב" שאם אין ברירה אז אין תוצאות להדבר ושוב נשאר העדר הסבה, וכן ג"כ בשותפין שחלקו שע"י אין ברירה אנו מסלקין את הסבה של הירושה, ונשארה רק החלוקה מצד לקוחות952וכפי שביאר הגהמ"ח שם (אות כח) גדר זה של חלוקת ירושה ושותפות, דעד החלוקה הוא גדר של בירור שלילי ואמרינן זה נכנס לתוך שלו, ומהחלוקה ואילך הוי בירור של הצד החיובי וזה כבר תלוי בגדרי ברירה, עיין שם..
2
ג׳ב) ולא רק מצד שבכל הדוגמאות הללו העדר הסבה מביא לחומרא, אלא אנו מוצאים שגם באופן שזה מביא לקולא ג"כ אנו מעמידים על האופן של העדר הסבה. עי' בגיטין שם שהגמרא מביאה ראיה מהא ד"הריני בועליך עמ"נ שירצה אבא רצה האב מקודשת לא רצה אינה מקודשת" שרש"י מוסיף על זה "וכי רצה מיהא מקודשת", כלומר, שמזה שלא רצה אינה מקודשת אין ראיה, מפני שכאמור אם אין ברירה נשאר העדר הסבה ואין כאן קדושין, אע"פ שע"י זה תצא דוקא קולא שהיא מותרת להנשא לכל953וכן הביא הגהמ"ח (שם אות כה), עיין שם בהערות שהגהמ"ח בכל המקומות משתמש בדברי רש"י הללו, ושם שיותר יש לדייק כן גם מתחילת דברי רש"י דבלא רצה אזדינן לדיני תנאי ולא לדיני ברירה..
3
ד׳ג) ואי אפשר לשאול על זה מהא דישראל ועכו"ם שלקחו שדה בשותפות שטבל וחולין מעורבין זה בזה למאן דס"ל אין ברירה, ואין אנו אומרים שישאר לפ"ז הצד של העדר הסבה שזהו חולין?
4
ה׳כי כבר כתבנו במדת "שתי סבות המתנגדות זו לזו" (אות כ"ט) ששם יש בזה גופא ספק מהי הסבה ומהו העדר הסבה, כי כל הטעם שחלק העכו"ם הוא חולין זהו מטעם ש"יש קנין לעכו"ם להפקיע מידי מעשר", ובכן הלא אנו צריכים דוקא לסבה כדי להפקיע את האיסור טבל.
5
ו׳ומובן שלפ"ז תירוצנו הנ"ל בהא שבשותפין שנדרו הנאה זה מזה שמותרים ליכנס לחצר לר"א בן יעקב אע"פ שההלכה היא שאין ברירה, יהיה עוד יותר בולט ובקצור יותר נמרץ, כי גם שם בנדר לאסור איזה דבר על אחרים הנה להאיסור דרושה סבה וההיתר בא מהעדר הסבה954כפי שכבר ביאר הגהמ"ח במקומות רבים שהאיסור צריך 'סיבה' ואילו ההיתר הוא 'העדר סיבה', ראה: מדת סבה והעדר סבה (מדה יב אות כ) ומדת חיוב ושלילה (מדה יב אות נח), ושם בהערות., והאין ברירה בזה מוביל להיתר ולא לאיסור כנ"ל955הנה עיקר הנחתו שבכל ברירה מעמידים על העדר סיבה וממילא יהיה הכל חולין טעונה ביאור. הא כל עניני ברירה שאנו מעמידים אותם על העדר סיבה הוא רק בנוגע לאותה חלות הטעונה ברירה, וכאשר החיל חלות מסופקת על זה אנו אומרים שאם אין ברירה לא חל הדבר החיובי ונשאר בהעדר סיבה. משא"כ בשותפים הלא עצם הקנין מה שהוא לשניהם בודאי חל, ורק על חלוקתם אנו דנים ברירה (והעדר הסיבה בזה הוא החלוקה), ועל כן אדרבה, בודאי שכל זמן שהוא של הישראל יהיה מחצה ממנו אסור בטבל בלי אפשרות לחלק, ומה שייך לדון בזה כלל ענין 'העדר סיבה', וצ"ע.
וממילא נדחה גם תירוצו בהא שכל אחד נכנס לתוך שלו, דהא הכח לאדם לאסור את שלו על חבירו הוא מה שהחפץ 'שלו' וכיון דאמרינן אין ברירה אי אפשר לחלק את החצר ולומר זה נכנס לתוך שלו ושוב אסור בכל החצר, וצ"ע..
וממילא נדחה גם תירוצו בהא שכל אחד נכנס לתוך שלו, דהא הכח לאדם לאסור את שלו על חבירו הוא מה שהחפץ 'שלו' וכיון דאמרינן אין ברירה אי אפשר לחלק את החצר ולומר זה נכנס לתוך שלו ושוב אסור בכל החצר, וצ"ע..
6