המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יד; בעצם ובפועל י׳HaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XIV 10

א׳ונצטרך להגיד להרמב"ם, שג"כ בגר שנתגייר בין שני פסחים וכן קטן שהגדיל בין שני פסחים, שאם לא יעשה את השני ג"כ לא יתחייב כרת שאף לרבי שסובר ש"שני רגל בפני עצמו הוא" ג"כ לא יתחייב בפסח שני, ובאמת בגמ' יש רק "שחייב לעשות פסח שני", אבל לא נאמר שאם לא עשה הוא מחוייב כרת. אע"פ שרש"י מפרש שהנ"מ בין רבי שסובר כנ"ל ששני רגל בפני עצמו ובין ר' נתן שסובר "ששני תשלומין דראשון נינהו" הוא גם בזה, בגר שנתגייר בין שני פסחים או בקטן שהגדיל, ורש"י כולל בחדא מחתא גם בשגג בראשון וגם בגר שנתגייר כנ"ל, אך הרמב"ם מחלק בין הדברים הללו, והביא ג"כ דבגמרא שם (ע"ב) איתא "שגג בראשון והזיד בשני לרבי חייב לר' נתן ולר' חנניא בן עקביא פטור" ולא אמרינן שג"כ נ"מ בגר שנתגייר בין שני פסחים¹¹⁰⁹האחרונים דנו בזה בדעת הרמב"ם, ראה מנחת חינוך (מצוה שפ סק"א) שנקט בפשיטות בדעת הרמב"ם שפוסק כרבי דה"ה שחייב כרת, אבל דעת השערי יושר (שער א פרק יב); דברי סופרים (שם); אבן האזל (הל' קרבן פסח שם) שלדעת הרמב"ם אף לרבי פטור מכרת בכה"ג, ועיין נמי גירסת הצל"ח שם שפטור לכולי עלמא..

ב׳ולדעת הרמב"ם גם לרבי אין כרת מצד אי עשיית הפסח שני לחוד, אלא שכל המחלוקת בין רבי ור' נתן הוא בזה: איך אנו מבינים את הזמן של פסח ראשון ושני אם בתור זמן אריכתא כמו כל חיוב מעשה שעל האדם לעשות במשך זמן ידוע, אם כי כאן יש הפסק בין זמן של פסח ראשון ובין זמן של פסח שני, אבל מהות הדבר אחד הוא, וזו היא סברת רבי, וע"כ אין הבדל בין אם שגג בראשון והזיד בשני או הזיד בראשון ושגג בשני, שבכל האופנים הוא חייב כמו שתמיד בכל חיוב מעשה בזמן ידוע שרק אז הוא פטור מטעם אונס כשהיה אונס בכל הזמן, אבל אם היה אונס רק בהתחלת הזמן או בסוף הזמן לחוד, לפי שיטת ה"אגודה" הידועה לא הוי אונס¹¹¹⁰כוונתו לדברי האגודה (גיטין סי' קלב), שאם נדר לעשות דבר מה והיה יכול לעשותו אלא שנאנס ביום האחרון לא מקרי אונס, והביאו הרמ"א להלכה בשו"ע יורה דעה (רלב סעיף יב), ועיין בקצוה"ח (סי' נה סק"א) הקשה על דבריו, ומש"כ הגהמ"ח לדון בדבריו בכמה מקומות, ראה: מדה ב (אות לה ואות לט) ומדה ד (אות יג). וראה גם להלן מדה טו (אות סז); מדה טז (אות כט-לא, ואות עא)., או שעצם החיוב כרת בא מצד שלא עשה בראשון והפסח שני משמש רק בתור פטור, שאע"פ שלא עשה בראשון, בכ"ז עשית פסח השני פוטרת אותו מחיוב זה, וממילא כשנאנס בראשון אע"פ שהזיד בשני אין הסבה המחייבת אותו, כי, כאמור, הפסח השני לא משמש בתור סבה המחייבת אלא בתור סבה פוטרת¹¹¹¹וראה מה שכתב האבן האזל הנ"ל, ובספר הנדפס מצויין שהדברים חסרים, ובקובץ ישורון (כרך כח) הושלמו הדברים מכת"י של הגרי"ש אלישיב. ושם שפשיטא ליה שאם לא אכל קדשים באמצע הלילה ונאנס בסופו שאינו עובר על איסור הותרה..