המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יד; בעצם ובפועל ט״זHaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XIV 16
א׳ובזה מתורצת הקושיא שמקשה1133האבני מילואים הנ"ל. על שיטת הראשונים הנ"ל שנדר חל גם על נבילות וטריפות מהא דיש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ד' חטאות ואשם אחד, והטעם הוא מפני שקדשים נקראים איסור מוסיף מצד הוספת הנאה כמבואר בכריתות (י"ד ע"א), ואמאי לא נימא1134וראה מה שכתב לתרץ בספרו שם (שמעתתא א פרק ג). מצד שהקדש הוא איסור חפצא וחייל על חלב שזהו רק איסור גברא? אבל לפ"ז ניחא דהציור שיהיה חייב שתים אפשר רק בנדר, אבל בקדשים, דס"ס החיובים גם של חלב וגם של הקדש הוא מצד פעולת האכילה, ישאר ס"ס החסרון של אין איסור חל על איסור1135וכן ביאר הגהמ"ח בספרו (שם שמעתתא ב פרק יב), והוסיף: דבהקדש דאם כי הוא בודאי איסור חפצא אך עכ"פ זאת ודאי דהעונש כשאוכל הקדש הוא מצד אכילתו ולא מצד מעשה ההקדש למפרע, הנה אע"ג דעצם ההקדש בודאי חל אבל בכל האופנים הרי לא נוכל להלקות בזה מצד דאין אחע"א לולי הטעם דאיסור מוסיף.
ועיין עוד באפיקי ים (ח"א סי' לו) שדן ג"כ בקושית האבנ"מ ובתו"ד כתב לחלק דשאני איסור חפצא דקונמות דעיקר מה דחייל נדר וקדושה על חפץ בקונם אינו רק על האיסור שהטיל עליה ויכול להטיל הקונם על הככר אם לאסרו באכילה או שאסר זריקתו לים, ומה שמפרש בנדרו ע"י חל קדושה על החפץ ליאסר בזה שפירש, אבל מבלעדי האיסור אין שום קדושה על החפץ וכו' משא"כ בהקדש דעלמא דקדושת החפץ אינו משום האיסור שהטיל עליה וגם בלא האיסור הוי עצם החפץ מוקדש לשמים, ורק דהתורה הטילה על חפץ של הקדש איסור זרות ומעילה, ומ"מ מקרי דבר הנדור כיון דעיקרו בא ע"י פיו שהקדיש, אבל מ"מ אין שייכות להאיסור בקדושת החפץ וכו' והעיקר דבנדרים האיסור הוא שמטיל הקדושה על החפץ ובהקדש הקדושה לאו מכח האיסור ואפי' אם לא יחול חיסור זרות ומעילה על החלב מ"מ עצם ההקדש בודאי יהיה גם עליו רק דאיסור אגברא לא יהיה. וע"ע בדומה לזה בספר אהל משה (דרצ'נסקי, סי' סא). וע"ע נחלת יהושע (סימן י) ; חי' הגר"ש שקופ (נדרים סי' א); קובץ הערות (סי' לג); קהלות יעקב (נדרים סי' יח); שיעורי ר' שמואל (נדרים דף יח, א)..
ועיין עוד באפיקי ים (ח"א סי' לו) שדן ג"כ בקושית האבנ"מ ובתו"ד כתב לחלק דשאני איסור חפצא דקונמות דעיקר מה דחייל נדר וקדושה על חפץ בקונם אינו רק על האיסור שהטיל עליה ויכול להטיל הקונם על הככר אם לאסרו באכילה או שאסר זריקתו לים, ומה שמפרש בנדרו ע"י חל קדושה על החפץ ליאסר בזה שפירש, אבל מבלעדי האיסור אין שום קדושה על החפץ וכו' משא"כ בהקדש דעלמא דקדושת החפץ אינו משום האיסור שהטיל עליה וגם בלא האיסור הוי עצם החפץ מוקדש לשמים, ורק דהתורה הטילה על חפץ של הקדש איסור זרות ומעילה, ומ"מ מקרי דבר הנדור כיון דעיקרו בא ע"י פיו שהקדיש, אבל מ"מ אין שייכות להאיסור בקדושת החפץ וכו' והעיקר דבנדרים האיסור הוא שמטיל הקדושה על החפץ ובהקדש הקדושה לאו מכח האיסור ואפי' אם לא יחול חיסור זרות ומעילה על החלב מ"מ עצם ההקדש בודאי יהיה גם עליו רק דאיסור אגברא לא יהיה. וע"ע בדומה לזה בספר אהל משה (דרצ'נסקי, סי' סא). וע"ע נחלת יהושע (סימן י) ; חי' הגר"ש שקופ (נדרים סי' א); קובץ הערות (סי' לג); קהלות יעקב (נדרים סי' יח); שיעורי ר' שמואל (נדרים דף יח, א)..
1