המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יד; בעצם ובפועל ל״אHaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XIV 31
א׳אכן, באיסור פעולה שכזה הנמשך עד איזו פעולה אחרת, ז.א. שע"י עשיית הפעולה האחרת הותר איסור הפעולה הנ"ל, אז יש להסתפק, אם זהו איסור בעצם אלא שה"פעולה האחרת" באה בתור מתיר, להתיר את איסור הפעולה, ויהיה בזה הציור כמו איסור טבל תרומה לסוברים שטבל הוא איסור עצמי והפרשת התרומה באה בתור מתיר, כנ"ל; או, שכל האיסור בזה הוא רק בהבפועל שבדבר, בזה שלא חכה בפעולתו זו עד גמר הפעולה האחרת.
1
ב׳וציור שכזה יש לנו באיסור קצירה לפני קצירת העומר, שהספק נופל אם זהו איסור בעצם ככל איסורי פעולה מדאורייתא, כלומר: שעצם הקצירה נאסר אלא שבאה קצירת העומר ומתרת את האיסור, או שכל האיסור הוא רק בהבפועל שבדבר, במה שעל ידו מתבטלת המצוה של "ראשית קצירכם".
2
ג׳ויש שרוצים לומר שבזה הוא ספיקא של הירושלמי במס' חלה פ"א (ה"א): "הוי בה ר' יוסי, קצר ונטמא חזר ההיתר לאיסורו" - ופי' הגר"א דמספקיה ליה אם היתה הקצירה בהיתר ואח"כ נפסל העומר, כגון שנטמא אם חוזר איסור קצירה, ונגיד, שאם בעינן את הקצירה בתור מתיר אז בעינן דוקא קצירה הראויה להבאת העומר, כי דוקא קצירת העומר היא המתרת ומכיון שנטמא אין זו כבר קצירת העומר. אבל אם נימא כהצד השני, שאין הקצירה משמשת בתור מתיר אלא רק בתור עיכוב עד שתהא ראשית קצירכם, הנה מכיון שהיתה הקצירה ס"ס אין כבר עיכוב בדבר1192ראה צפנת פענח (מאכ"א פ"י ה"ד ד"ה ותבואה). וע"ע אור שמח (תמידין ומוספין פ"ז הי"ג)..
3
ד׳אבל כמובן, שאין זה מוכח, ויותר קרוב הדבר להכניס ספק זה במדת "מציאות ודין", ובין אם נימא דהקצירה משמשת בתור מתיר ובין אם נימא דהיא משמשת רק בתור דבר המעכב, הספק הוא, אם די במציאות הקצירה לבד או דבעינן דוקא קצירת העומר בדינא.
4