המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יד; בעצם ובפועל מ״וHaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XIV 46
א׳וכאן יש עוד נקודה הגיונית שצריכים לעמוד עליה כי כל חסרון בעצם הנה אף טרם שבא החסרון לידי ביטוי הנה אעפ"י שלא מרגישים עדיין החסרון בפועל, הוא מורגש בכל זאת בכח, ולא כן אם כל החסרון הוא בפועל, הנה מובן שלפני זה אין שום חסרון כנ"ל.
1
ב׳והנה מה דבעינן גט שתהא מותרת לכל אדם, אין הכוונה כמובן שתהא מותרת בפועל ממש לכל אדם, דהא סוף סוף אי אפשר לה להנשא בפועל רק לאדם אחד, אלא הכוונה שתהא ראויה בכח לכל אדם, ועל כן אם יש חסרון בעצם, כשאמר חוץ מפלוני, הנה אפילו אם היא רוצה להנשא לאדם אחר, יש כאן החסרון בכח מה שהיא אינה ראויה להאדם, שהמגרש הוציא אותו מן הכלל, לא כן בעל מנת, שלא תנשא לפלוני שכאמור כל החסרון הוא רק בפועל1265עיין שער המלך (הל' גירושין פ"ה ה"א) שתחילה הביא דברי הראשונים (גיטין שם) דאפילו בהתירה לאחד אינה מגורשת משום דאגידא גביה ושוב הביא את דברי התשב"ץ הנ"ל, וכתב שאין סתירה ביניהם, דהתשב"ץ מיירי שאסר לזמן מוגבל ובזה חלוק שיור מתנאי, דשיור הוי אפילו אם הוא רק לזמן, אבל אם אוסר לעולם לא הוי גט אלא אם כן אסרה על קצת בני אדם. ועיי"ש מה שהביא ממהר"ש חסון דגם בהתירה לאחד בלבד לא מקרי אגידה גביה (ומשמע דכשאוסר על כולם גם הוא יודה), ותמה עליו מכל הנ"ל. ולכאורה מבואר דבעינן שיהא גם היתר 'בפועל' ודלא כהגהמ"ח.
אכן אין מכאן קושיה על סברתו של הגהמ"ח, משום שיש בכאן ב' נדונים שונים. האחד הוא שיור בכריתות וזה שייך רק ב'חוץ' ולא ב'על מנת', דסברת 'שיור' הוי רק 'בעצם' ולא 'בפועל'. והשני הוא סברת 'אגידא גביה' שסברא זו שייכת גם בתנאי, שכל זמן שאין ההיתר מוחלט אפילו שהוא רק 'בפועל' מקרי אגידא גביה, ואדרבה, סברת הגהמ"ח היא ההסבר להבדל שבין 'שיור' ל'אגידא גביה' לענין הגבלה בזמן, שאם הוא חסרון 'בעצם' לא מהני מה שהוא מוגבל לזמן, משא"כ כשהחסרון הוא חסרון 'בפועל', אם כן כל שהוא לזמן – אינו חסרון כלל דלענין 'בפועל' שתהיה אגידא גביה צריך שתהיה קשורה בו לגמרי.
וכן להיפך מה שהעיר המשנה למלך דלענין חוץ מאחד (כשהוא לעולם) גרוע חוץ מעל מנת, ומדוע לא נימא שהגבלת מספר מועט של אנשים מגדירה שאין חסרון בפועל, אכן יעויין שם בשער המלך שהביא מהראשונים דהסברא היא דחיישינן שמא ימותו האנשים ותהיה אגודה בו לעולם, ונראה כי הן הן הדברים, כי כל שהנדון הוא לגבי 'בפועל' יש להביט על הדברים לפי איך שהם בפועל ובדרך כלל בעולם, ואם כן, הרי אדם שהתיר את אשתו 'בפועל' רק לאדם אחד, הרי ש'בפועל' מסתבר שתהיה אגודה בו כל ימיו..
אכן אין מכאן קושיה על סברתו של הגהמ"ח, משום שיש בכאן ב' נדונים שונים. האחד הוא שיור בכריתות וזה שייך רק ב'חוץ' ולא ב'על מנת', דסברת 'שיור' הוי רק 'בעצם' ולא 'בפועל'. והשני הוא סברת 'אגידא גביה' שסברא זו שייכת גם בתנאי, שכל זמן שאין ההיתר מוחלט אפילו שהוא רק 'בפועל' מקרי אגידא גביה, ואדרבה, סברת הגהמ"ח היא ההסבר להבדל שבין 'שיור' ל'אגידא גביה' לענין הגבלה בזמן, שאם הוא חסרון 'בעצם' לא מהני מה שהוא מוגבל לזמן, משא"כ כשהחסרון הוא חסרון 'בפועל', אם כן כל שהוא לזמן – אינו חסרון כלל דלענין 'בפועל' שתהיה אגידא גביה צריך שתהיה קשורה בו לגמרי.
וכן להיפך מה שהעיר המשנה למלך דלענין חוץ מאחד (כשהוא לעולם) גרוע חוץ מעל מנת, ומדוע לא נימא שהגבלת מספר מועט של אנשים מגדירה שאין חסרון בפועל, אכן יעויין שם בשער המלך שהביא מהראשונים דהסברא היא דחיישינן שמא ימותו האנשים ותהיה אגודה בו לעולם, ונראה כי הן הן הדברים, כי כל שהנדון הוא לגבי 'בפועל' יש להביט על הדברים לפי איך שהם בפועל ובדרך כלל בעולם, ואם כן, הרי אדם שהתיר את אשתו 'בפועל' רק לאדם אחד, הרי ש'בפועל' מסתבר שתהיה אגודה בו כל ימיו..
2
ג׳ואף על פי שההלכה היא כחכמים שאוסרים גם בעל מנת שלא תנשאי לפלוני, זהו מפני שההלכה היא דבעינן שתהא מותרת בפועל ממש לכל אדם, אע"פ שכאמור לא יצויר בפועל ממש לכל אחד מבני האדם שבעולם, וס"ס באופן שכזה יש אדם אחד שאינה ראויה לו בפועל1266והיא סברת אגידא ביה הנ"ל, להצד שמחלוקתם היתה בכה"ג (ובחוץ אף ר' אליעזר מודה) וכצד זה נקטינן להלכה..
3