המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יד; בעצם ובפועל ס״אHaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XIV 61
א׳ובזה היה אפשר ג"כ לבאר את סוגית הגמ' בריש בבא מציעא "וליחזי זוזי ממאן נקט? לא צריכי דנקט זוזי מתרוויהו חד מדעתיה ומחד בעל כרחיה ולא ידעינן מי הוא מדעתיה ומי הוא בעל כרחיה", וידוע מה שדחקו בזה כל הראשונים על השאלה דלמה יהיה המוכר נאמן והלא איננו אלא עד אחד?
1
ב׳אבל לפ"ז אפשר, דלאו מטעם עדות אתינן בזה אלא מטעם הודאת בעל-דין ואעפ"י שמסתעף ממילא מזה גם דין עדות לא משגיחין בזה.
2
ג׳דהא באמת זהו כל החדוש בקדושין, שאם שניהם מודים לא מועילים מפני שחב לאחריני, אבל בממון מועיל כששניהם מודים שזה מכר לזה, ועל שאלת הרשב"א, הלא גם שמה חייבא לאחרינא, כבר תירצנו כנ"ל, ובכן כשאומר לזה "מכרתי הרי יש בזה משום שניהם מודים, ואם כי על מה שאמר ולזה לא מכרתי" אין בזה משום הודאת בעל דין אלא רק מצד עדים אך העדות שבזה אינו אלא דבר המסתעף מהמכירה לראשון - ובכלל גם כשלא אומר ולזה לא מכרתי, הרי ממילא ע"י המכירה לראשון כבר איננו יכול למכור לשום אדם, ויש בזה משום עדות לשלול את אפשרות המכירה לשום איש שבעולם, אך כאמור שזה כבר דבר המסתעף כנ"ל, והכי נמי כשאומר בפירוש ולזה לא מכרתי1335להשלמת הדברים ראה מש"כ הגהמ"ח שם (מדה יג אות יג) ליישב מש"כ השטמ"ק דלא הוי עדות אלא גילוי מלתא, וביאר הגהמ"ח וכן גם כן הא דב"מ "וליחזי זוזי ממאן נקט", שם הדבר הוא המכירה ואת זה אנחנו יודעים בעצמנו מזה ש"שנים אוחזים בטלית", אלא שע"י זה לבד לא היינו יודעים למי מכר ולמי לא מכר, והעדות של המוכר הוא שלזה לא מכר, וממילא אנו יודעים למי מכר, ושוב אין העדות על הדבר, לא על הדבר המחייב ולא על הדבר השולל, אלא על העדר הדבר, כנ"ל, ואין זה בכלל "יקום דבר"..
3